"אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת" (מב, כא)

מדוע חשבו האחים שהם נענשים על מכירת יוסף?

אפשר להציע שני הסברים לדבר:

א) העובדה שאחד מהאחים יושם במאסר עד שיחזרו שאר האחים עם בנימין, מקבילה למה שהאחים הכניסו את יוסף לבור. לכן הבינו שזהו עונש על כך, מידה כנגד מידה.

[גם התנכרות יוסף לאחיו היתה מדה כנגד מידה, כרמוז בפסוקים: "וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים... וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם" (מב, ג-ז); "וילכו אחיו לרעות... ויראו אותו מרחוק... ויתנכלו אותו... ונשליכהו באחד הבורות" (לז, יב-כ)].

ב) הסיבה שמכרו את יוסף, היא שחשדו בו שמה שתיאר שחלם שהאחים משתחווים לו היא הסתה לעבודה זרה, שהרי הם לא היו משתחווים לשום אדם, בתור נסיכים, בני יעקב. אבל עכשיו שהוצרכו להשפיל את עצמם בפני משנה למלך מצרים, הבינו שטעו, ושלפעמים גם הם משתחווים לבשר ודם (אע"פ שלא ידעו שיוסף הוא המשנה למלך), וחלומו אינו בהכרח עניין של עבודה זרה. אם כן, לא היו צריכים לשפוט אותו כמסית לע"ז, אלא היו חייבים לרחם עליו בהתחננו לפניהם.