כשהבן הרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם?", תוקפים אותו: "לכם ולא לו", כלומר, בזה שאמר "לכם" הראה שאינו שייך לכלל ישראל.

מתעוררת השאלה, הרי גם הבן החכם שואל: "מה העבודה והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם?". מדוע אין תוקפים אותו על שאמר "אתכם", כאילו מוציא את עצמו מן הכלל?

נראה שההבדל בין שאלת החכם לשאלת הרשע הוא זה: החכם יודע שיש מסורת ושמקורו בציווי ה'. הוא מקבל את המסורת מיד הוריו, ולכן הוא רוצה לדעת מה ציוה ה', אלקיו ואלקי אבותיו, לדורות הקדומים. הוא מקבל  על עצמו את ציווי ה', אבל היות שהציווי ניתן לאבותיו ולא לו, הוא צריך לשאול מה ציוה ה' לאבותיו כדי לדעת מה עליו לעשות.

לעומת זאת, הרשע  שואל "מה העבודה הזאת לכם", בלי להזכיר את ה' או את המסורת. יתר על כן: הרשע אינו מדבר על הציווי, שבאמת היה לאבותיו, כמו שאמר החכם, אלא הוא מדבר על המעשים, שהם חובה על כל דור, ואילו הוא מייחס אותם רק לאחרים. מכאן שהוא הוא אינו שואל על המסורת כדי שיוכל גם הוא לקיימה, אלא הוא מנתק את עצמו מהמסורת ומהמעשים, כאומר: 'העבודה היא לכם ולא לי'.