בקריאת התורה במנחה ביום הכיפורים אנחנו מוזהרים לא לעשות כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען, שחטאו בגילוי עריות, ובכלל זה שכיבה עם בהמות.

ייתכן שחטא זה היה גם בנינוה. יש לכך כמה אינדיקציות:

א) ה' אומר ליונה "וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ... וּבְהֵמָה רַבָּה", כלומר שגם הבהמות היו אמורות להיענש, ואת זאת מצאנו רק במבול, ששם הבהמות נענשו בגלל גילוי עריות, וכמו שבדין תורה, אם אדם רובע בהמה (או אטשה נרבעתצ לבהמה), הבהמה נסקלת יחד עם האדם. 

ב) המלך גזר צום גם על הבהמות (ג, ז), משמע שהחטא כלל גם אותן, בגילוי עריות לבהמות.

ג) כתוב בנינוה "מן החמס אשר בכפיהם" (ג, ח), וגם בדור המבול, שחטאו בגילוי עריות, כתוב "חמס" (בראשית ו, יא).

עוד רמז לכך, הוא שבקריאת התורה כתוב "ולא תקיא הארץ אתכם", כעונש על גילוי עריות, וביונה כתוב "וַיֹּאמֶר יְהוָה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה" (ב, יא) [יונה עצמו היה בתוך דג - רמז לשכיבה עם בהמה], ועוד כתוב "ואל תתן עלינו דם נקיא" (א, יד), בכתיב ייחודי.