בגיליון הקודם עסקנו בהגבלה החלה על שימוש בפירות שביעית לצרכי רפואה. האם מותר לרסק פירות שביעית לצורך תינוקות, או חולים וזקנים שאינם ברי לעיסה?

"ולא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומעשר שני" (רמב"ם,שמיטה ויובל ה,ג).

אין לנהוג אפוא בתוצרת השביעית באופן השונה מדרך השימוש המקובלת באותו פרי/ירק, וזה אחד הביטויים לקדושתם. לכן אין לבשל פרי שלא מקובל לבשלו, אין לסחוט פרי שלא נהוג לסחוט, והו הדין לגבי מעוך וריסוק. ריסוק ירקות ופירות במגרדת או סלייסר בוודאי מותר, שכך מקובל וגם אין בכך שינוי משמעותי וצורתו ניכרת. וכן מותר לשטוף לבסוף את המכשיר ואין לחשוש לשאריות הקטנות הדבוקות בו. ריסוק בבלנדר, ההופך את הפרי למחית ולדייסה המבטלת לחלוטין את צורתו המקורית (ובכך גם את ברכתו ל"שהכל") תהיה מותרת רק אם זו דרך מקובלת לאותו פרי, כגון: תות שדה. אולם הואיל ומקובל לרסק עבור תינוקות, הרי לגביהם (וכן לגבי מבוגרים חסרי שיניים) זוהי הדרך הרגילה ומותר לרסק עבורם בבלנדר גם פירות שאין רגילותם בכך כגון תפוחים אגסים ובננות (הרב אליהו, הרב אלישיב). אבל ילדים או מבוגרים היכולים ללעוס, אך נהנים לאכול מחית פירות, לא יכינו זאת מתוצרת שביעית. ואם נשאר ממה שהכינו לתינוקות –רשאים לאכול בשמחה, כי בדיעבד אין איסור ובפרט כאשר נעשה בהיתר.   

סיכת הגוף בשמן, אף שכיום אינה מקובלת, נחשבת לדבר השווה לכל נפש, ולפיכך מותר לסוך את הגוף בשמן של שביעית. לכאורה מותר אפוא להשתמש באבוקדו של שביעית לצורך הכנת שמפו ביתי. אולם למעשה יש לברר זאת בשאלת חכם כי אם מדובר במשחה הרי זה לרפואה ואסור. ובכלל יש להיזהר בכך, כי אין לגרום הפסד, ובשימוש חיצוני סביר שזה יקרה בתהליך היצור, או בשימוש עצמו כגון שלא נספג בגוף.