רחצה איננה מלאכה, אולם הפקת מים חמים יכולה להיות כרוכה באיסור מלאכת בישול. משום כך, גזרו חכמים שלא לרחוץ את כל הגוף במים חמים בשבת, גם אם הוחמו מערב שבת, שמא יבואו לחמם בשבת ויעברו בכך על איסור תורה, וזוהי "גזירת מרחצאות". בגמרא מבואר שגזירת מרחצאות חלה גם ביו"ט. ואף שביו"ט מותר לבשל, מוסבר בראשונים (תוספות,רא"ש ועוד) שהואיל ורחיצת כל הגוף איננה בגדר "דבר השווה לכל נפש" –הרי נמצא שדינו כשבת. ואילו הרמב"ם סבר (יו"ט,א,טז) שהגזירה ביו"ט מתייחסת רק למים שבושלו בחג עצמו, ומשום גזירת המרחץ, אבל מותר לרחוץ כל הגוף במים שהוחמו מראש.

לאור כל זאת, יש סברות חזקות להתיר כיום להתקלח ביו"ט במים חמים (שהתחממו ע"י דוד שמש) וכדלהלן: א)הערכת "דבר השווה לכל נפש" עשויה להשתנות במהלך הדורות. בזמננו אין בית בלי אמבטיה, ולפחות מקלחת, ובימות החמה רובא דאינשי מתקלחים כמעט דבר יום ביומו. לכן המקלחת הפכה לדבר השווה לכל נפש. שינויים מציאותיים כאלה יכולים להיות גם לחומרא, כגון עישון הסיגריה שהואיל ורובם אינם מעשנים (מזיק לבריאות באופן רשמי!) -יש לאסרו ביו"ט. ב)המקלחת הביתית הפרטית  אינה בית מרחץ גדול וציבורי ואינו בכלל הגזירה (חזון-עובדיה, עמ' מ"ב)  ג)מקלחת של מים זורמים, בניגוד לאמבטיה, אינה מרחץ ממש (מאמר מרדכי עמ' 143) ד)נהוג להקל בשימוש במים חמים מדוד שמש ביו"ט (שש"כ,ב,ז) ויתכן אפוא שסיבת הגזירה אינה תופסת לגביו.

נראה שהמצטער (ןבפרט אם מצער את סביבתו...) בוודאי רשאי להתקלח, אולם יש להקפיד: 1.שלא לסחוט שיער 2.לא לדחוק את המגבת בשעת הניגוב כדי שלא יסחטנה 3.להשתמש בסבון נוזלי ולא מוצק.

השנה יש להקפיד שלא להתקלח לפני צאת השבת והחזרה מתפילת ליל החג, כמו כל שאר ההכנות האסורות משבת ליו"ט! ואולם אין מניעה לצרוך בערב מים חמים שהתחממו ע"י דוד השמש במהלך יום השבת, כי התחממו מאליהן ואין בכך "מעשה שבת".