עינויי יום הכיפורים וחטא העגל
יום הכיפורים הראשון היה בסוף העלייה השלישית של משה רבינו להר סיני, ובו אמר לו ה' שסלח לישראל על חטא העגל.
אפשר למצוא לכך רמז בהקבלות בין
הפסוקים שעוסקים בחטא העגל, לבין הפסוקים העוסקים ביום הכיפורים והעינויים בו.
כשירדו משה ויהושע אחרי קבלת
לוחות הראשונות אמר משה רבינו: "קול ענות אנכי שומע" (שמות לב,
יח), במקביל לפסוק "ועניתם את נפשותיכם" (ויקרא כג, כז).
במעמד הר סיני שקדם לחטא העגל נאמר
"קול השופר חזק מאד", וביום הכיפורים של יובל: "והעברתם שופר
תרועה" (ויקרא כה, ט).
בחטא העגל נאמר "וישב העם לאכול
ושתו" (שמות לב, ו). וכן ביום הכיפורים נאסרו אכילה ושתיה.
בחטא העגל נאמר "וירא את
העגל ומחולות" (שמות לב, יט) - ריקוד ברגלים. וכן ביום הכיפורים נאסרה
נעילת הסנדל.
בחטא העגל נאמר "ויקומו לצחק"
(שמות לב, ו), שמשמעותו כוללת גילוי עריות (רש"י שם). וכן ביום הכיפורים נאסר
תשמיש המיטה.
משה רבינו טחן את העגל ואח"כ
"ויזר על פני המים" (שמות לב, כ). וכן ביום הכיפורים נאסרה רחיצה.