אדם עובד כל כך קשה כדי להתפרנס, לדאוג לרווחת משפחתו וכדי ליהנות מהנאות החיים.

יחד עם זאת, מי לא שואל את עצמו מידי פעם לאיזו מטרה הוא כאן, האם עליו לשאוף לחיים הקלים והנוחים ביותר בעולם, או לחיי עבודה והישגיות.

אדם אינו יכול להרגיש שבע רצון אם אינו יצרני.

אבל אם נוצרנו לעבודה, מדוע כה כמהים אנו לחופשה ולמנוחה?

זאת משום שהאדם מורכב משני מימדים, מימד הגוף ומימד הנפש.

הגוף, מטבעו מתעייף וזקוק למנוחה, ואילו הנשמה אינה מתעייפת לעולם. היא מלאת מרץ ודוחפת אותנו לעבוד כאשר הגוף כבר נחלש.

בין שתי תנועות הופכיות אלו של עבודה ומנוחה, אנו נדרשים לזכור כי הקב"ה ברא אותנו אל תוך עולם חומרי וגשמי ותפקידנו לעדן אותו ולהכניס בו מימד נעלה של קדושה.

ואיך עושים זאת? דווקא על ידי עבודה גופנית!