chiddush logo

בן סורר ומורה

נכתב על ידי יניב, 20/8/2015

 

"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם" וגו' (דברים כא,יח). 'אמר ר' אמי: טומטום שנקרע ונמצא זכר, אינו נוטל פי שנים, דאמר קרא "והיה הבן הבכור לשניאה" עד שיהא בן משעת הויה. רב נחמן בר יצחק אמר: אף אינו נידון כבן סורר ומורה, דאמר קרא "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" עד שיהא בן משעת הויה' (ב"ב קכו,ב). מה המיוחד בזה שלכן אין בו דין בן סורר ומורה? ניראה שסיבת הדין הקשה בבן סורר הוא 'בן סורר ומורה נדון על שם סופו, ימות זכאי ואל ימות חיב, שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם' (משנה סנהדרין פרק ח משנה ה). ומפורט בברייתא: 'תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב' וכו' (סנהדרין עב,א). מימלא שורש דין בן סורר ומורה זה שמתרגל ויכנס בו בטבעו. זה דווקא במקרה רגיל, של בן רגיל, אבל במקרה של טומטום שניקרע, כיון שזה מבלבלו אז מחוסר דעת ישרה אוכל ושותה, ולכן כיון שאין זה אכילה רגועה מדעתו, לא מתרגל לגמרי לזה. אותו דבר לקטן אין מספיק שכל להבין מה שעושה, ולכן לא עושה בדעה גמורה בכדי ליתרגל, ולכן 'קטן מנלן דפטור? מנלן? כדקתני טעמא שלא בא לכלל מצות, ותו היכא אשכחן דענש הכתוב דהכא ליבעי קרא למיפטריה? אנן הכי קאמרינן: אטו בן סורר ומורה על חטאו נהרג, על שם סופו נהרג, וכיון דעל שם סופו נהרג אפילו קטן נמי. ועוד בן ולא איש קטן משמע? אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא "וכי יהיה לאיש בן" בן הסמוך לגבורתו של איש' (שם סח,ב). משמע שהתורה גילתה שאין בו דין זהכיון שאין בו את סופו שמלסטם, שהרי חשבנו לרבותו בשל סופו, ולכן כיון שאין בו דין ז משמע שזה תלוי בסופו, שאין בו את סופו. גם באיש גדול אין את דין בן סורר 'בן ולא איש' (משנה שם ח,א) שכיון שהוא גדול הוא יכול להשתנות, שדווקא כשזה נעשה בזמן של השלושה חודשים שבין קטן לאיש אז מתרגל ונקבע בו. ניראה שזה משום שינוי מעמדו, שעכשיו הולך ליתבגר באותם שלושה חודשים, ולכן אז ניקבע בו בשל היותו שורש גדלותו, ולכן אז ניקבע בדעתו מה דרכיו. שלכן למדו 'בן הסמוך לגבורותו של איש' לומר על הקשר לעניין גבורתו כאיש, וכן 'כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא: "בן" ולא הראוי לקרותו אב' (סנהדרין סט,א) שמקשרים לעניין יכולת הולדה, שלכן באותם שלושה חודשים הוא בתהליך התבגרות והקמת אישיותו החזקה בעקבות זה, ולכן אז ניקבעים דרכיו. 'תניא, אמר רבי שמעון: בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה, שהכל מצויין אצלה בעבירה, אלא גזירת הכתוב היא "בן" ולא בת' (שם סט,ב-ע,א) ומסביר הרמב"ם: 'גזירת הכתוב הוא שיסקל בן סורר ומורה. אבל הבת אינה נידונית בדין זה, שאין דרכה להמשך באכילה ושתיה כאיש. שנאמר בן ולא בת' (הלכות ממרים פרק ז הלכה יא). הקשה עליו התורה תמימה, שאין יסוד מהגמ' לסברא כזו. אולם ניראה שהרמב"ם הסביר ע"פ סברתו מדוע אינה נעשית בן סורר ומורה, שאמנם זה גזרת הכתוב אבל מדוע זה כך? ולכן הביא בהתחלת ההלכה 'גזרת הכתוב הוא שיסקל בן סורר ומורה' לומר שהדין בבת הוא גם גזרת הכתוב, רק שמסביר מה ההגיון בגזרת הכתוב. ומה שאומר ר"ש שבדין היה ראוי לעשותה בן סורר ומורה כוונתו שמצד מעשיה היה ראוי לומר שסופה מזנה (ולא לסטים שאינה דרכה), אולם אין זה כך, כמו שמגלה התורה שאינה נמשכת כ"ך. או שנימשכת ולכן הינו מעמידים כבן סורר, ולכן היה ראוי לדונה כך, אלא שגילתה התורה שאין זו משיכה מספיק חזקה כדי שתגיע למעמד כמו הבן, שתתרגל כ"ך עד שתזנה בשל כך. כל הדין שלא שומע זה דווקא באוכל '"איננו שומע בקול אביו ובקול אמו" יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו להדליק את הנר, ולא הדליק?- תלמוד לומר "איננו שומע" "איננו שומע" לגזרה שוה. מה "איננו שומע" האמור להלן בן סורר ומורה זולל וסובא, אף "איננו שומע" האמורה כאן בן סורר ומורה זולל וסובא' (ספרי). כיון שגם אם לא שומע להם עדיין יכול להשתנות אח"כ, אבל באוכל מתרגל כיון שנימשך לזה, ולכן דווקא בו מתרגל ואח"כ ימשיך לרצות עד שיצטרך ללסטם.



להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע