ואעפ"כ
"ויאמר את-אחי אנכי מבקש הגידה-נא לי איפה הם רעים"
דיבור ידוע של רבינו "למה העולם חולקים עלי, כי כל העניין שלי זה תפלה, והעולם רחוקים מהתפלה". ומדברי הרב שלום ארוש שליט"א, התפלה וה' יתברך הם אחד (!). לכן כגודל הריחוק מהתפלה כן גדול המרחק מה'.
יוסף בן יעקב הוא בחינת צדיק יסוד עולם, שאינו נמצא בעולם בשביל תיקונו שלו אלא על מנת לקרב את העולם לה' יתברך על ידי שמלמדם את דרכי ה' ומקרבם לעבודת התפלה. לכן מחפש יוסף את אחיו, אפילו שיודע שאויבים אותו, חולקים עליו ומחכים להזדמנות להתנקש בו. ותיבת את (את-אחי) באה לרבות את כל שאר הנבראים בכל הדורות, כי אחרי שהאציל ה' את נשמת הצדיק בגוף בשר-ודם בעולם אי אפשר להתקרב אל ה' בשלמות כראוי אלא תוך התקרבות, התקשרות וביטול לצדיק.
יוסף עונה למלאך גבריאל (ע”פ תירגום יונתן) "את-אחי אנכי מבקש" וכיוון הצדיק כלו טוב אף באחיו בפרט ובזולת בכלל יכול לראות אך ורק טוב, היינו את הא-לוקות המחיה והמהווה אותו, כשם שמצינו בפירוש רש"י לדברי יעקב לרבקה על הבאר (בראשית כט, יב) "כי אחי אביה הוא. קרוב לאביה כמו אנשים אחים אנחנו. ומדרשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות ואם אדם כשר הוא גם אני בן רבקה אחותו הכשרה". כך גם הצדיק, מקיים "נאה דורש נאה מקיים" ומתנהג ע"פ סימן רפ"ב [בליקוטי מוהר"ן א'] שחידש, לחפש ולהסתכל ב"מעט טוב" ובשכל ובחיות שבכל דבר, ועל ידה מסוגל לדון כל אדם לכף זכות ולזכותו ולהעלותו מ"רע גמור" לטוב גמור, ולעשותו "כמוהו ממש".
