"וְעורות אֵילִם מְאָדָּמִים" - צבועות היו אדום לאחר עיבודן (רש"י)

זיהו צבע נעשה ע"י מיליוני קולטני אור (חיישנים) הנמצאים ברשתית העין ונקראים קָנִים ומדוֹכִים. הראשונים אחראים יותר לעצמת האור, והמדוכים נושאים בתוכם פיגמנטים המעבירים למוח את התגובה שמתורגמת לזיהוי הצבע, ולהגדרתו בשם. מדובר בשלושה סוגי פיגמנטים הרגישים לאדום (כןלל צהוב), ירוק וכחול.

בעלי ראיית צבעים נורמלית משמעותה שכל החיישנים תקינים ואלה נקראים טריכרומטים. עיוורון צבעים הינו ליקוי בדרך ההבחנה בצבעים, הנובע ממצב תורשתי או מליקוי בעצב הראייה או ברשתית. עיוורי צבעים מוחלט (הנקראים מונוכרומטים ורואים שחור-אפור-לבן) נדיר ביותר. אולם יש הלוקים בכך באופן המאפשר הבחנת צבעים, אך קיים ליקוי בחלק מקבוצת הפיגמנטים שברשתית (ונקראים דיכרומטים) ולכן התגובה לצבע לקויה, בדרך-כלל הבעיה באדום או בין אדום לירוק. וכן יש שהם טריכומטרים אבל "מזייפים" בשל פגם בפיענוח של המוח.

ניתן לאבחן תופעה זו באמצעות תרגילים שונים בהם מוצגים לוחות אבחון צבעוניים וניתן לעשותו אצל רופאי עיניים. מחקרים מצביעים על 8% שכיחות עיוורון צבעים חלקי אצל גברים, ורק 0.5% בקרב הנשים (וברוח האמור אודות המצווה לשמח אשתו ברגל: "במה משמחה? בבגדי צבעונין"...)

האם יש היבטים תורניים-הלכתיים בליקוי זה?

נראה שאין זה נחשב מום, כי מום הוא דבר שדעת בני אדם רואה זאת כפגם, גם אם אינו ניכר לעין. לא מסתבר ששידוך יתבטל בשל גילוי עיוורון צבעים של הבחור... (שאלות נוספות ומעניינות העלה שלומי רייסקין במאמרו המפורט: אסיא עז-עח) 

השאלה לגבי עניינים שיש בהם צורך באבחון הצבע, כגון הבחנה ופסיקה במראות הדמים. לא שמענו שפוסק נדרש לעבור אבחון כזה, אולם אם העוסק בכך חושד שכושר אבחונו אינו תקין, במיוחד כאשר משווה זאת לדעת פוסקים אצלם למד, רצוי מאד שייבדק. ויש לדעת שכשם שאין להתיר את האסור, כך המחמיר ואוסר את המותר הרי חוטא הוא (ירושלמי, תרומות ה,ג; בוידוי הגדול של רבינו ניסים: "את אשר היתרת –אסרתי...")  והרחיב בדבר מכובדנו הרב ד"ר מרדכי הלפרין בספרו "רפואה, מציאות והלכה".