רושמים על הלחם קודם ברכת המוציא, אבל נזהרים שלא לחתוך.
גם בקידוש על הפת אומרין "סברי מרנן".
בקשר ל"עתיד לבא" נאמר: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". עתה מחריש ה"דומם".
דורכים עליו - והוא שותק. אך יבא זמן בגילויים שבעתיד, והדומם יתחיל לדבר, לספר,
ויתבע: אם תוך כדי הליכה לא הרהרו או שוחחו בדברי תורה - מדוע דרכו עליו?!
האדמה עליה דורכים ממתינה אלפי שנים, מאז ששת ימי בראשית - כאשר בינתיים
דורכים עליה כמה ברואים בעלי חיים כו' - שתדרוך שם כף רגלו של יהודי, שני יהודי0,
וישוחחו בדברי תורה. ובאם לאו - אומרת היא: הרי אתה כמו בהמה!