chiddush logo

שיחת השבוע

נכתב על ידי שניאור, 13/4/2016

 

מס' 1528, ערב שבת-קודש פרשת מצורע / שבת הגדול, ז' בניסן ה'תשע"ו (15.04.2016)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד       יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מבחנו של מנהיג אמת

הרבי לימד אותנו להביט על כל יהודי כעל אח אהוב. לכן גם הצליח להאהיב את התורה והמצוות על מיליוני יהודים בעולם

העת הזאת מאופיינת בגעגועים למנהיגות אמיתית. העם כבר שבע ממה שמכונה 'מנהיגות הסקרים' – קברניטים המתאימים את דעותיהם ועמדותיהם לאופנות מתחלפות.

הפוליטיקה מעולם לא הייתה סמל היושר והאידאלים הצרופים, ובכל-זאת הייתה תחושה שבתוך המניעים האישיים יש גם עקרונות, אמונות וערכים. בשנים האחרונות דומה שכבר לא נותר דבר מכל אלה. הכול פוליטי, אישי, אינטרסנטי. אידאולוגיה הייתה למילה גסה כמעט.

נקודת תפר

הציבור נותר למעשה בלי תקווה של ממש. אנו חיים בדור רדוד, נטול מנהיגים, נעדר חזון. יש רק דרך אחת להתעודד ולהתמלא תקווה – כאשר מבינים שהמציאות הנוכחית אינה אלא הוואקום שאליו אמור לפרוץ אור הגאולה.

המנהיגים נעלמו כדי שנדע להוקיר ולהעריך את מנהיגותו של המשיח. החזון גווע כדי שנתאחד סביב חזון האמת של הגאולה. הרדידות השתלטה כדי שנימשך כמגנט אל האור הנבואי שיאיר עלינו בבוא הגואל.

אנחנו חיים בנקודת התפר שבין הגלות לגאולה. המבנה הרוחני שהיינו רגילים אליו בתקופת הגלות נהרס, ועדיין לא קם המבנה החדש של הגאולה. נשארנו בחלל ריק. אך אין זה אלא שלב מעבר בדרך אל הגאולה.

בדור היתום הזה זכינו לראות דמות של מנהיגות אמיתית. הרבי מליובאוויטש מעולם לא קבע את דרכו על-פי רצון הציבור. הוא הביע את עמדת התורה והיהדות גם כשהציבור לא רצה להטות אוזן. הוא פילס נתיבים גם כשאמרו לו שלא יהיה אפשר לעבור בהם. הוא הנהיג והוביל ליעדים הנכונים, גם כשהדבר היה מאוד לא-פופולרי. בזה מבחנו של מנהיג אמת.

הרבי מעולם לא חשב במונחים כיתתיים וקהילתיים. לנגד עיניו עמד כלל ישראל. מדהים לגלות עד היכן הגיעה דאגתו של הרבי. יהודים מחוגים מגוּונים מספרים על המעורבות והאכפתיות שלו, ועל מה שפעל למענם, לעיתים אפילו בלי ידיעתם.

הרבי לימד אותנו להביט על כל יהודי כעל אח אהוב, בלי מחיצות. גם היהודי שלמראית עין התרחק מערכי היהדות, יש בו נשמה יהודית יקרה. האבק שמכסה עליה אינו צריך לבלבל אותנו. תחת המעטה החיצוני טמון יהלום יקר.

להודות ולהתחזק

בימים האלה, שבהם גוברים המתחים בין חלקי העם, חשוב להעמיד לנגד עינינו את דמותו הקורנת של הרבי, השופעת אהבה אין קץ לכל אדם מישראל. כל מי שפגש את הרבי או שמע את דבריו, חש את האהבה המפעמת בליבו לכל יהודי. מעולם לא יצא מפיו ביטוי מזלזל או פוגעני כלפי יהודי. כל דמותו שופעת אור, אהבה ולימוד זכות. לכן גם הצליח להאהיב את התורה והמצוות על מיליוני יהודים בעולם.

ראוי לנו להודות לבורא העולם על ששתל בתוכנו נשמה כבירה זו. י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי, הוא יום להגברת אהבת ישראל, להפצת היהדות, לזיכוי הרבים במצוות, ובעיקר להתחזקות במשאת נפשו העיקרית של הרבי – ציפייה לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.


הרבי. כלל ישראל לנגד עיניו (צילום: זאב גולדשמיד)

יש חדש

רבבות בארנה

בקהילות חב"ד ברחבי הארץ נשלמת ההיערכות למעמד הגדול ולכינוס הַקְהֵל המרכזי שיהיה אי"ה בהיכל ארנה בירושלים, ביום שלישי הקרוב, י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש. ממטה הארגון נמסר כי צפוי אירוע מחשמל ומרגש, שיעורר את הלבבות. הסעות מכל רחבי הארץ. רכישת כרטיסים ופרטים על הסעות באתר www.hakhel.co.il .

מתוועדים בכפר חב"ד

ועד כפר חב''ד מזמין את הציבור הרחב להתוועדות לכבוד יום הולדתו של הרבי, שתתקיים אי''ה ביום שני, י' בניסן, בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב''ד, בהשתתפות אדמו"רים, רבנים ואישי ציבור. נאום מיוחד יישא האדמו''ר רבי יקותיאל אבוחצירא שליט''א, על קשרי אבותיו עם הרבי. הזמר החסידי ר' שמחה פרידמן ותזמורתו של ר' אלאור ולנר ינעימו בקטעי שירה וזמרה.

עושים סדר בעולם

שליחי חב"ד ברחבי העולם נערכים לארגון כשלושת אלפים סדרים ציבוריים, שבהם ישתתפו כרבע מיליון יהודים. סדרים כאלה יהיו בנפאל, בסין, בתאילנד, ביוון, בקפריסין, בבוליוויה, בטורקייה, בקונגו, בניגריה, בקמבודיה ועוד. השאיפה היא לאפשר לכל יהודי לחגוג את הסדר כהלכתו. פרטים על הסדרים באתר www.chabad.org/seder .

שלחן שבת

פרשה בתורה על שם מצורע?

פרשת מצורע עוסקת בתהליך טהרתו של המצורע. הפרשה נקראת 'מצורע' על שם תחילתה: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע". כאן מתעוררת שאלה: למה קוראים לפרשה בשם שלילי? אמנם היו שקראו לפרשה 'טהרה', אולם על-פי רוב נהוג לקרוא לה מצורע.

שמות הפרשיות אינם דבר של מה בכך. שם הפרשה מעיד על תוכנה ועל מהותה. היה אפשר לבחור שם מכובד יותר, הלקוח מאותו פסוק, והמופיע לפני המילה מצורע, למשל, 'תורת', בדומה לפרשת חוקת, הנפתחת במילים דומות: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה", ושמה של הפרשה – חוקת.

תכנית הבריאה

שאלה דומה נשאלת על עוד פרשיות בתורה הנקראות על שם דמויות שליליות. למשל, פרשת בלק. למה אדם רשע ושונא ישראל כמו בלק נבחר לייצג פרשה בתורה?

ההסבר קשור למהותה של התורה. אין כאן 'הפרדת רשויות', כאילו התורה עוסקת בענייני קדושה ומנותקת מן העולם הגשמי, שיש בו גם רוע. ההפך הוא הנכון – התורה היא הכלי שהקב"ה ברא בו את העולם, כלשון הזוהר: "אסתכל באורייתא וברא עלמא" [=הסתכל הקב"ה בתורה ועל-פיה ברא את העולם]. לכן כל מה שקיים בעולם צריך להימצא גם בתורה.

מבראשית ועד ברכה

רעיון זה בא לידי ביטוי גם בשמות פרשיות התורה. למשל, הפרשה הראשונה בתורה נקראת בראשית, ללמדנו שיסוד הכול הוא ההכרה שהעולם כולו נברא בשביל התורה, כדברי המדרש: "בשביל התורה שנקראת ראשית".

וכך שמה של הפרשה האחרונה בתורה, ברכה, נושא את המסר שהדרך להביא ברכה לעולם היא על-ידי קיום התורה והמצוות, ככתוב: "אם בחוקותי תלכו" כי-אז "ונתתי גשמיכם בעתם". התורה היא אפוא מקור הברכה בעולם.

שם ש'מאסף'

מובן שאי-אפשר לכלול את כל פרטי הבריאה בשמות הפרשות, אבל הדברים העיקריים והמרכזיים רמוזים בחמישים וארבעה שמות הפרשות. ומכיוון שבבריאה יש גם מציאות נחותה כמו גוי שונא ישראל, נבחר בלק לייצג עניין זה, ושמה של פרשה נקבע על שמו.

כמו-כן שמות הפרשיות צריכים לבטא את האפשרות העומדת לפני יהודי להידרדר למדרגה התחתונה ביותר. זו מדרגתו של המצורע. המצורע מדבר לשון הרע על זולתו, ועונשו הרחקה ממחנה ישראל – "בדד יֵשב, מחוץ למחנה מושבו", וכפי שרש"י מדגיש: "חוץ לשלוש מחנות". שמהּ של פרשת מצורע הוא אפוא ה'מאסף', המכליל בתורה גם את היהודים הנחותים ביותר. גם הם חלק מהבריאה, שאותה ברא הקב"ה על-פי התורה, ותכלית הירידה הזאת היא שממנה תצמח עלייה גדולה לאין ערוך, כאשר המצורע ישוב בתשובה וייטהר.

(שיחות קודש תש"מ, כרך ג, עמ' 583)

מן המעיין

מצורע

צו הבאה

"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן" (ויקרא יד,ה). צרעת באה על חטא לשון הרע, וכרגיל עיקר הרכילות היא על המנהיגים – הכוהנים. סביר אפוא שהמדבר לשון הרע לא ירצה ללכת אל הכוהן, ולכן "והובא אל הכהן".

(רבי חיים מוולוז'ין)

לתקן את הקלקול

"ולקח למיטהר שתי ציפורים" (ויקרא יד,ד). 'צפור' בגימטרייה 'שלום'. לרמז לבעל לשון הרע שחטאו לא יכופר עד שיתקן את מה שקלקל ברכילותו. הוא הפריד בין אחים ורעים, בין איש לאשתו, וחובה עליו להשיב את השלום על כנו.

(עיטורי תורה)

גאווה ממה?!

"וציווה הכהן ולקח למיטהר... ועץ ארז ושני תולעת ואזוב" (ויקרא יד,ד). מפרש רש"י: "ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת וכאזוב". אילולא דיברו הספרים הקדושים על גאווה, לא היה אפשר להאמין שבן-אדם, קרוץ מחומר, היום חי ומחר מת, יוכל להתגאות.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

מקור הגאווה

הנגעים באים על גסות הרוח. לכן הם מופיעים גם בבתים ובבגדים, שהם הגורם העיקרי לגאווה. רוב בעלי הגאווה הם בעלי בתי פאר ובגדי פאר.

(רבי משה מקוברין)

שלוש וארבע

הדם ניתן בשלושה מקומות – באוזן, ביד וברגל. השמן ניתן בארבעה מקומות – באוזן, ביד, ברגל ובראש. חז"ל אמרו (נדרים סד) שהמצורע חשוב כמת, וגם במת מצאנו את המספרים שלוש וארבע – "שלוש לבכי וארבע להספד".

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

תיקון עצמי

מי שרואה רע מסויים בזולתו חייב להסיק מזה שגם בו עצמו מצוי מעין רע זה, ולכן ישתדל לתקנו. כאשר הוא עושה זאת, הוא מתקן במידה מסויימת גם את חברו, שהרי הרע שבחברו הביא תוצאה טובה.

(הבעל שם טוב)

לצאת ולהביא

"והובא אל הכהן, ויצא הכהן אל מחוץ למחנה" (ויקרא יד,ב-ג). בסופו של דבר יחזור כל יהודי אל הקב"ה, שנקרא 'כוהן', כמאמר חז"ל (ויקרא רבה) "אמר הקב"ה אנא כהנא". הדרך לכך היא "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה" – יש לצאת בשליחותו של הקב"ה אל כל יהודי באשר הוא שם, ולקרבו אל אביו שבשמים.

(הרבי מליובאוויטש)

העוני כפרה

"ואם דל הוא ואין ידו משגת" (ויקרא יד,כא). עני יוצא ידי חובתו בקרבן זול יותר, משום שאמרו חז"ל: "עניות מזבח כפרה". נוסף על הקרבן, עוונו מתכפר גם בכפרה אחרת – בעוניו.

(תכלת מרדכי)

אמרת השבוע

לא משתחררים מהתפקיד

הרב אברהם הכט, רבה של קהילת יוצאי סוריה בניו-יורק, הביא יהודי מעשירי הקהילה לפגישה עם הרבי מליובאוויטש. לפני הפגישה סיפר הרב הכט לאורח על פעילותו של הרבי למען החינוך היהודי בצפון אפריקה, וציין שהמוסדות סובלים ממצוקה כלכלית.

במהלך השיחה עם הרבי אמר היהודי בתמימות: "אני לא מבין; למה הרבי לא שולח מכתב לקב"ה ומבקש לשלוח את הכסף הדרוש למוסדות? אני בטוח שהקב"ה היה נענֶה לבקשה של הרבי"...

השיב הרבי: "משמעותו של מכתב כזה היא שאני מבקש מהקב"ה לשחרר אותי מהתפקיד שהטיל עליי. מחובתנו לעמול כדי לחולל שינוי ולא לצפות שהקב"ה יעשה הכול בעבורנו".

פתגם חסידי

למה לדחות

"הלוא רצונו של הקב"ה יתגשם. הברירה היחידה שניתנה לאדם היא אם לעשות זאת היום או לדחות למחר. אז אם אפשר לעשות זאת היום, למה לדחות למחר?" (הרבי מליובאוויטש)

מעשה שהיה

זו חליפתך

"סליחה, האם אתה נוסע לציוּן של הרבי?". הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת חב"ד בנתניה, הסב את ראשו, וראה לפניו אישה מבוגרת. היא הוסיפה שבאה מירושלים, והיא בחניית ביניים בדרכה ללוס-אנג'לס. עז רצונה "לבקר אצל הרבי".

זה היה בנמל התעופה קנדי בניו-יורק. הרב אורנשטיין השיב שהוא עצמו נוסע לשם, והיא יכולה להצטרף למונית המסיעה אותו. בהגיעם למתחם ה'אוהל' החל הרב אורנשטיין להתכונן לכניסה לציוּן. הוא למד מאמר חסידות של הרבי וערך הכנה נפשית.

בעודו שקוע בהכנותיו יצאה האישה מהציוּן וניגשה להודות לו. "תודה מקרב לב", אמרה בארשת שמחה. "רציתי כל-כך לבוא לרבי; הלוא נולדתי בזכותו!". הרב אורנשטיין נדרך. הוא ביקש ממנה את מספר הטלפון שלה, וכעבור זמן התקשר אליה, לביתה שבירושלים, ושמע מפיה את סיפורה המופלא.

משה-מענדל פיינר ז"ל ורעייתו יענטה-פערל היו זוג צעיר, ניצולי שואה. שניהם נולדו בגליציה, באזור העיר בעלז. חתונתם נערכה במחנה העקורים פוקינג שבגרמניה, בשנת תש"ו (1946). שם גם נולדו שני ילדיהם הראשונים – שמריהו וצביה.

בתחילת חורף תש"ט החלה יענטה-פערל לחוש כאבי בטן עזים. רופאי המחנה היו בעלי ידע דל, ומלבד מתן תרופות הרגעה לא יכלו לסייע לה עוד.

בעלה קבע לה תור אצל רופא במינכן. הלה בדק אותה ואמר שלפי השערתו יש אצלה גידול ממאיר, ואם אכן יתברר שכך  – אין מנוס מלבצע כריתת רחם, כדי להציל את חייה.

הגברת פיינר לא ייחסה לדברים משמעות רצינית מדיי, והעדיפה להישען על חוסר הוודאות של הרופא. הכאבים שככו מעט, ובאותה עת הצליחה המשפחה להשיג אשרות כניסה לארה"ב. בקיץ תש"י (1950) באו לארה"ב.

אך הכאבים חזרו, והפעם בעוצמה חזקה יותר. רופא משפחה הִפנה אותה בדחיפות למרכז הרפואי 'בית ישראל'. שם התברר לבני הזוג כי האבחנה של הרופא הגרמני נכונה. "אין מנוס מכריתה", הובהר להם.

כדי לעבור את הניתוח במימון המדינה נדרשה שנת מגורים בארה"ב, אך הרופא הבהיר: "אין לכם שנה להמתין".

בני הזוג חשו שעולמם חרב עליהם. תחילה סירבו לקבל את הגזֵרה, והלכו לרופאים אחרים, אולם כולם היו תמימי דעים. שעון החול אזל והלך. כמוצא אחרון החליטו לבקר אצל רופא שהתגורר בשכונת קראון-הייטס בברוקלין, ושמו יצא כמומחה גדול בתחום.

כשנה קודם לכן נסתלק הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, ושרביט ההנהגה הועבר אל חתנו, הרבי מליובאוויטש. בני הזוג פיינר יצאו במפח נפש מהרופא המומחה מקראון-הייטס, שחזר על אבחנות קודמיו. הם החליטו להיכנס אל הרבי, ולבקש את עצתו וברכתו.

מזכירו של הרבי התחשב במצבם, ואישר להם להיכנס באותו יום. הם נכנסו מלוּוים בשני ילדיהם. משה-מענדל הגיש לרבי את התיק הרפואי, וסיכם את אבחנת הרופאים שאין מנוס מכריתה.

הרבי עיין מעט במסמכים הרפואיים, ולפתע הישיר את מבטו לעבר משה-מענדל ושאל: "מי היה הרופא הראשון שאִבחן את מחלתה?".

משה-מענדל השיב: "היו רבים".

"אבל מי היה הראשון?", חזר הרבי ושאל. משה-מענדל החל למנות כמה מהרופאים שבדקו את רעייתו בארה"ב.

דעתו של הרבי עדיין לא נחה. "מי היה הראשון?", חזר ושאל. משה-מענדל נבוך. הוא אימץ את זיכרונו, ולא הצליח לזכור. בליבו תהה מה החשיבות בציון שמו של הרופא הראשון. הוא גם חש אי-נוחות כלפי הממתינים הרבים בחוץ. "אל תחשוב על הממתינים בחוץ", שמע את קולו של הרבי, "נסה להיזכר מי היה הרופא הראשון שאִבחן את המחלה".

האישה נזכרה: "זה היה רופא במינכן שבגרמניה", אמרה.

"הא!", אמר הרבי, כאילו זו הייתה התשובה שציפה לה.

פניו הרצינו מאוד. הוא פנה אל שני הילדים הקטנים ושאלם אם שמעו על מעלליהם של הנאצים כנגד היהודים. הם הנהנו בחיוב, והרבי הסביר להם במילים פשוטות שהללו רצחו שישה מיליון יהודים.

שאל הרבי את הילדים: "אתם אוהבים את אימא שלכם? אתם רוצים שהיא תחיה?". השניים הנהנו בחיוב. "ובכן", המשיך הרבי, "צודק יהיה שניקח אישה נאצית בגרמניה והיא תהיה כפרה על אימא שלכם?".

בני הזוג הוכו בתדהמה. "אתה מסכים?", שאל הרבי את הבעל. הלה לא הצליח לענות מרוב תדהמה, והרבי שב על שאלתו. כשהשיב בחיוב, הוסיף הרבי בהחלטיות: "תהיה לה רפואה שלמה, ויהיו לכם עוד ילדים!".

הם יצאו מחדרו של הרבי, והגברת פיינר פרצה בבכי של אושר והקלה. ואכן, מחלתה נעלמה כלא הייתה. זמן קצר לאחר מכן נתבשרה כי ברכתו של הרבי מתחילה להתגשם. בערב ראש השנה תשי"ג נולדה להם בת, גליקל שמה, ושנה אחר-כך נולד בן, ישראל שמו.

"אני הבת שנולדה בעקבות ברכת הרבי", סיימה האישה את סיפורה המדהים. "אני גליקל לבית פיינר".

(הסיפור המלא פורסם בשבועון 'כפר חב"ד')

לומדים גאולה

מלך עניו

דמותו של המלך המשיח מאופיינת בשילוב מרכיבים מנוגדים שיש בה. הוא "עני ורוכב על חמור" (זכריה ט,ט), ובה בעת "מלך" ("הנה מלכך יבוא לך"). הוא יתנהג כמלך – בהתנשאות של מלכות, בתקיפות של מלך, בהדר שראוי למלך המשיח; ובה בשעה יהיו בו ענווה ופשטות, כאחד העם.

כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' היה אומר, שמשיח צדקנו יתענג במיוחד מהיהודים הפשוטים, בעלי מסירות הנפש. אמנם הוא ילמד תורה את כל העם, ובכלל זה גדולי הגדולים, וכולם ילמדו מפיו את "תורתו של משיח"; ועם זה, יהיו בו ענווה והתבטלות פנימית מופלאה, כדי להתייחס לאנשים פשוטים וללמוד גם עמם, על-פי רמתם ומידת הבנתם (ראה ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 194).

אין סתירה

למעשה, שילוב זה, בין תקיפות והתנשאות ובין ענווה גמורה, צריך להיות אצל כל יהודי. התורה דורשת מהיהודי לסלק לחלוטין כל פירור של יֵשות עצמית ולהתבטל לגמרי לקב"ה. עם זה התורה מצפה ממנו להפגין לא אחת תקיפות ונחישות, עד כדי מסירות נפש בפועל. התורה דורשת ממנו לעמוד מול השפעותיו השליליות של העולם ולא להתרשם מכל גורם המנסה להפריעו בעבודתו לקונו. איך ייתכן להכיל בו בזמן גם העדר שמץ של יֵשות עצמית וגם עוז רוח ותקיפות רבה כל-כך?

בעומק הדברים אין כל סתירה. להפך, שתי התכונות נובעות ממקור אחד. תקיפותו של יהודי בכל הקשור לעבודת הבורא נובעת מההכרה העמוקה שהקב"ה הוא המציאות האחת והיחידה הקיימת בעולם, וששום דבר אינו יכול להפריע למילוי רצונו. מתוך זה דווקא, שהאדם אינו מחשיב את עצמו כלל למציאות עצמאית, תקיפותו בענייני התורה והמצוות אינה ביטוי של יֵשות עצמית, אלא ביטוי להכרה העמוקה ש"אין עוד מלבדו". נמצא אפוא שדווקא ההתבטלות והעדר כל יֵשות עצמית הם הגורמים לאדם להפגין שיא של תקיפות ועוצמה בכל הקשור לענייני התורה ומצוותיה.

סילוק ה'חמץ'

אחד מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן נודע בצעירותו כעילוי גדול והיה ממתנגדי החסידות. פעם אחת בא לביקור אצל הרבי ודברי תורתו שבו את ליבו, עד שנשאר במקום ושקד חודשים רבים על תורת החסידות. כשנכנס בפעם הראשונה ל'יחידות' אל הרבי, שאל: "מה חסר לי?". השיבו הרבי: "לא חסר לך מאומה, כי ירא אלוקים אתה ולמדן. אתה רק צריך להוציא את ה'חמץ', שהוא יֵשות וגסות הרוח, ולהכניס 'מצה', שהיא ביטול".

איסור חמץ שונה מהרבה איסורי תורה בהיותו אסור ב'משהו'. אפילו פירור זעיר של חמץ אסור בתכלית בימי הפסח, ואינו מתבטל ברוב או בשישים. פירושו של דבר במשמעות הרוחנית, שאת ההתנשאות והגאווה יש להרחיק לחלוטין ואסור להשאיר אפילו 'משהו' של גאווה. כל עוד יש באדם גאווה וגסות הרוח, אומר עליו הקב"ה: "אין אני והוא יכולים לדור בעולם". וכפי שנאמר במשלי: "תועבת ה' כל גבה לב".

הסיבה לשלילה הגמורה של הגאווה היא בהיותה הגורם הראשי לחטא ועוון. לוּ היה האדם בטל בתכלית לקב"ה – לא היה עולה על דעתו לעשות דבר שאינו עולה בקנה אחד עם רצונו. אך מכיוון שיש בו גאווה והרגשת יֵשות עצמית, נוצר אצלו מצב של 'אני רוצה' מול 'הקב"ה רוצה', ואז אי-אפשר לדעת רצונו של מי יגבר.

זו מעלתו המיוחדת של המלך המשיח. אין בו אפילו שמץ של יֵשות אישית, ולכן יוכל למלוך על העולם כולו ולהביא את דבר ה' לכל העולם.

חיים יהודיים

דולר אחרון, שישה ילדים

"הסיפור הזה מלווה אותי יום-יום", פותחת הגב' טובה אדלר , תושבת אשדוד, את סיפורה המדהים. "אנחנו חסידי גור, אבל אבי שיחיה קשור מאוד לרבי מליובאוויטש. הוא היה נוסע הרבה לארה"ב ונהג לבקר אצל הרבי. בכל פעם, כשהיה חוזר, היינו מצפים לסיפור ולחוויות מהרבי. באווירה הזאת גדלתי".

היא נישאה לר' אריה אדלר בחודש אב תשמ"ח. כהכנה לחתונה החליטה לשהות כמה שבועות בחודשי הקיץ בחצר הרבי. התקופה הזאת זכורה לה כתקופת התעלות בלתי-רגילה. היא השתתפה בהתוועדויות, בתפילות ובמעמדי 'חלוקת דולרים'. אחרי החתונה קבע הזוג את מקום מגוריו באשדוד, והחיים זרמו על מי מנוחות.

מחשבות מייאשות

החודשים חלפו ודאגה החלה למלא את ליבם: הם לא זכו לילדים. "החברות כבר טיילו עם עגלות, קבעו לצאת לגני שעשועים, ואני נותרתי מאחור", היא מספרת. "הלכנו לרופאים, ללא הועיל. בכל נסיעה של אבי לניו-יורק הוא הקפיד להזכיר את שמי לפני הרבי. הרבי היה נותן לו עוד דולר, 'עבור הבת', אבל התגשמות הברכה התמהמהה".

חלפו שלוש שנים וחצי. מחשבות מייאשות החלו לכרסם בליבה. "מי יודע אם אי-פעם אזכה לילד משלי", תהתה בכאב. בחורף תשנ"ב המליצו הרופאים על טיפול מיוחד, אחרי שכשלו כל הדרכים האחרות. "אין צורך לתאר את המתח שליווה את הטיפול", היא משחזרת. "אני עדיין מצטמררת כשאני נזכרת ברגע שבו קיבלנו את הבשורה כי הטיפול לא הצליח. יצאנו במפח נפש נורא".

תשלום על המתנה

כמה שבועות אחר-כך, בחודש אדר א תשנ"ב, התארגנו אביה ובעלה לנסיעה עסקית לניו-יורק. היא החליטה לטוס איתם כדי לקבל בעצמה את ברכת הרבי. ביום ראשון, כ"ו באדר א, התייצבו ב'חלוקת הדולרים'.

האב ביקש שתינתן לו אפשרות לעבור עם בתו. המזכיר הציע לחכות לסוף התור, וכך היה. מספרת הגב' אדלר: "תחילה אמר אבי לרבי כי בא לניו-יורק לשבועיים והציג מתנה שמשפחתנו הכינה: כיסוי לחלות. הרבי איחל 'הצלחה רבה', נתן עוד דולר ואמר: 'עבור מתנה צריך לשלם'".

הברכה נולדה

אבל מחשבותיו של האב היו נתונות לבתו. "אבי הצביע לעברנו, ואמר לרבי: 'לשלם להם! אין להם ילדים, הם צריכים להיוושע בילדים'. הרבי נתן לבעלי דולר ואמר לו: 'זה לברכה והצלחה', ואז הוסיף עוד דולר ואמר: 'וזה עבור זרעא חיא וקיימא'. אזרתי אומץ והתחלתי לומר לרבי שאני מבקשת הבטחה, אבל הרבי כמו הִסה אותי, נתן בידי דולר, בעודו מביט בי, ואמר: 'זרעא חיא וקיימא'".

זו הייתה 'חלוקת הדולרים' האחרונה של הרבי. חלפו תשעה חודשים ושלושה שבועות, ובכ' בכסלו תשנ"ג נולדה בתם הבכורה. "זה היה 'נטו' הברכה הקדושה של הרבי", היא מספרת בהתרגשות. "קראנו לה ברכה, על שם שנולדה מברכה של הרבי". בני הזוג זכו לשישה ילדים, ואחד מהם שמו, איך לא, מנחם-מענדל.


האב והבעל אצל הרבי. בקטן: ר' אריה אדלר בחתונת בתו

פינת ההלכה ומנהג

מכירת חמץ גמור

שאלה: האם אפשר למכור לגוי ב'מכירת חמץ' גם חמץ גמור, לחם, בירה וכדומה?

תשובה: המושג 'מכירת חמץ' עבר כמה שלבים. המשנה והתלמוד מדברים על מכירה רגילה, שהיהודי שנותר לו חמץ מוציאו מרשותו ומוכרו לגוי קודם זמן איסור החמץ. בתוספתא כבר מדובר על "ישראל וגוי שהיו באים בספינה, וחמץ ביד ישראל – הרי זה מוכרו לגוי... וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח".

לפני כארבע-מאות שנה, בתקופות שיהודים עסקו בייצור ובמסחר בחמץ גמור (כמו משקאות חריפים), שלא היה אפשר להעבירו פיזית לרשות גוי, פסקו למכור אותו רשמית לגוי (על-ידי מעשה קניין: כסף, חליפין ועוד), ולקבל ממנו רק חלק משווי החמץ, ועל השאר לקבל עירבון. באותה תקופה החלו לחזק את הצד הרשמי על-ידי כתיבת 'שטר מכירה'. אדמו"ר הזקן דרש להעמיד 'ערב קבלן' על יתרת הסכום.

למעשה, אילו לא היו מוכרים חמץ גמור במכירת החמץ הציבורית, לא היה בנמצא קמח כדי אפיית לחם מיד אחרי הפסח, ולכן הדבר נהוג ומקובל בכל תפוצות ישראל.

יש אנשים פרטיים המחמירים בזה, ואינם מוכרים חמץ גמור שלהם (ומהם שאינם קונים אחרי פסח חמץ בעין שנמכר לגוי. אבל בקמח גם הם מקילים). לעומת זה, אדמו"רי חב"ד נהגו במפורש למכור גם חמץ גמור לגוי, כנראה מפני שבזה מדגישים כי המכירה איננה 'הערמה' אלא מכירה גמורה ושלמה.

דווקא בדורנו רואים כי מכירה איננה כרוכה בהעברה פיזית של סחורה. באמצעי המסחר הבין-לאומיים מוכרים כיום מגוון סחורות, באמצעות חתימה בלבד, והמכירה תקפה לחלוטין.

מקורות: פסחים כא,א. טושו"ע סי' תמח, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם, ובסידורו (נדפס בסוף השו"ע, במהדורה הישנה חלק ג-ד עמ' 1399, ובחדשה ח"ג עמ' תנג). 'המועדים בהלכה' עמ' רמה. פסקי תשובות סי' תמח ס"ק י. 'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן-סיוון עמ' פ-פב.

 

 

 

כניסה לאתר   עדכון פרטים אישיים   על מנת לשנות או להוציא את שמך מרשימת הדיוור לחץ כאן       © כל הזכויות שמורות צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע