נכתב על ידי ברוך עינב, 22/6/2016

 בס"ד


הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (ויקרא יט, יז) | וגם לא פאה על ראש האישה

עודכן: א בתמוז ה'תשעו


ידוע שלא כדאי לקרוא בשם "יוסי" למי ששמו המקורי "יוסף" מאחר ויוסי בגימטריה 86 כמו שם "אלקים" שמבטא את מידת הדין, והרי חלק גדול מעבודת ד' של כל אחד ואחת מאיתנו הוא להגביר את החסד על הגבורה ולאחרונה גיליתי בעה"י שזאת גם הגימטריה של המילה "פאה" ולא במקרה, והרי ידועים כל הנזקים שנגרמים עקב כך שנשים נשואות מכסות את ראשן עם פאה במקום בכיסוי ראש כדת וכדין נגד רובם המכריע של גדולי הדור בכל הדורות.


סיפר הרב בבית הכנסת שבתקופה בה יצא לשידוכים ראה ברחוב אישה דתיה שאמנם היתה לבושה בלבוש צנוע ומכאן הגיע למסקנה שמדובר באישה רווקה מאחר והבחין שאין כל כיסוי על ראשה ושיערה היה נראה אמיתי ולאחר שניגש אליה הזדעזע לגלות שמדובר באישה נשואה כשלמעשה השיער שראה היה פאה. כאן היה מדובר באדם ירא שמים שבאמת חיפש את הזיווג ההגון שלו ולבו לא חשק לחטוא ולעבור עבירות, אך יודעים אנו שאין אפוטרופוס לעריות ולאף אדם אסור להאמין לעצמו עד יום מותו, ולכן צריך כל אדם לגדור את עצמו בגדרי הצניעות שפסקו גדולי כל הדורות כדי להבטיח את שלום הבית שלו.


נחשוב לעצמנו כיצד מרגיש אדם שנשוי לאישה שכיסוי ראש מעטר את כל שערות ראשה, לבושה אינה חושף כל טפח וטפחיים והיא מקפידה שלא להתבשם כלל, לעומת חברו שנשוי לאישה שעל ראשה מונחת פאה מפוארת שנראית לא פחות משיער אמיתי, מרשים ומושך תשומת לב, בגדיה חושפים לא מעט מגופה, ושובל של ריח מבושם מלוה אותה לכל מקום אליו היא מגיעה. בין אם בעלה הוא אברך בכולל, עובד לפרנסתו או משלב בין לימודים ועבודה אין כל ספק שהשקט הנפשי של הראשון גדול יותר משל חברו וכך גם ישוב הדעת והרוגע הפנימי שלו מושפעים בהתאם לכך לטובה, מאחר והשני יודע בין אם במודע ובין אם בתת מודע שההופעה החיצונית של אשתו מזמינה יותר מבטים מצד כל העוברים ושבים מהרגע שהיא יוצאת מביתה ועד שהיא חוזרת אליו וזה במקרה היותר טוב, כאשר במקרה הפחות טוב היא יכולה לקבל לא מעט הצעות ורמזים מפתים כפועל יוצא של מה שהופעתה החיצונית משדרת, מאחר וישנם אנשים, שעלולים להבין בטעות שההופעה החיצונית המושכת של אותה אישה היא נסיון לשדר שהיא פנויה, מעוניינת מאוד להכיר מישהו, למצוא חן בעיניו ולהזמין אותו לפנות אליה דרך כל הביטויים החיצוניים שכמו צועקים: "יחס יחס", ומספיק שרק אדם זר אחד יעשה צעד שגוי אחד ואשתו תשתף פעולה ותיענה להצעתו רק פעם אחת כדי לגרום למזבח להוריד דמעות על שני בני הזוג האומללים.


ישנם גברים שעשויים לחשוב בטעות שאם ההופעה החיצונית של נשותיהם אינה צנועה אזי גם מעשיהן אינם תמימים והן מרשות לעצמן לעשות דברים אסורים שחורגים מגבולות הנאמנות בין בני הזוג המקובלים לא רק בקרב אנשים בעלי יראת שמים אלא בכלל הציבור, והם יכולים לחשוב לעצמם "למה שלי יהיה אסור מה שלה מותר"? ומכאן הם יכולים להתיר לעצמם להתנהג בקלות ראש כלפי נשים זרות, לעשות דברים מקולקלים ואף להגיע לעבירות חמורות שמהוות בגידה בנשותיהם אפילו במושגים חילוניים, כשכל זה היה יכול להימנע אם נשותיהם היו מקפידות על צניעות ומשדרות בכך לבעליהן "אין לך מה לדאוג, אני שלך, אני לא רועה בשדות זרים ולא מעוניינת באף אחד אחר זולתך" וכפועל יוצא זה היה גורם גם לבעליהן לחוש בצורה זהה, שנאמר: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט).


אם פעם היצר הגדול היה של עבודה זרה היום הוא של עריות, ולכן אף איש או אישה אינם יכולים להרשות לעצמם לשחק לידיו של היצר הרע ולהזמין לעצמם ניסיונות, שהרי גם ככה מזמן לנו הקב"ה לא מעט נסיונות כדי שנוכל לעבוד על מידותנו ולתקן את כל הרבדים בעצמיותנו שדורשים תיקון.


"מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית. שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה. שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח. נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח. אמרה היא יכנס. נכנס. הציעה לו ז' מטות, שש של כסף ואחת של זהב ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע"ג קרקע ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע אמרה לו גפה של רומי שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה וכתיב בה (במדבר טו) אני ה' אלהיכם שתי פעמים אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר עכשיו נדמו עלי כד' עדים אמרה לו איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה כתב ונתן בידה עמדה וחילקה כל נכסיה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות ובאת לבית מדרשו של ר' חייא אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה כתב מידה ונתנה לו אמר לה לכי זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר זה מתן שכרו בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה" (גמרא בבלי, מנחות מד ע"א).


הסיפור הזה שמביאה הגמרא ממחיש בצורה מעולה עד כמה הלבוש של האדם משפיע עליו, על התנהגותו, על החלטותיו, על יראת השמים שלו ולמעשה על כל חייו, והדבר נכון לגבי גברים ונשים כאחד, וכמו שגם הגבר היצרי ביותר לא ירשה לעצמו לעשות מעשים פסולים ואסורים במידה ואת המראה החיצוני שלו מאפיינים כיפה, ציצית, זקן ולבוש צנוע בהשואה לעצמו אילו היה מראהו היה פחות צנוע ללא מאפייני הלבוש היהודים, כך גם האישה באותה מידה. יש לא מעט סיבות לכך והן שלאדם על פי רוב קשה לחיות בסתירה פנימית בינו לבין עצמו, קשה לו לעשות שקר בלבו ולחיות חיים כפולים, והוא מאוד לא מעונין שהחברה תחשוב עליו שהוא צבוע, דו פרצופי, חסר עמוד שדרה ופיו ולבו אינם שוים, ולכן אם הוא מגיע להישג מרשים או יוצר רושם חיובי הוא יתאמץ מאוד לעמוד מאחוריהם גם אם הוא לא ממש אוחז באותה דרגה רוחנית, אך דרך זה גם הוא ימצא את עצמו מהר מאוד מגיע לשם, ואם בהתחלה זה יהיה מתוך שלא לשמה בסופו של דבר זה יהיה לשמה בעה"י.


יש לא מעט היתרים שהתורה התירה מתוך שיקולים רבים ומסועפים שאף רב לא ימליץ לכל אדם לעשות על בסיס קבוע כמו להטיל את מימיו מחוץ לבית, שהרי חכם עיניו בראשו ואם הוא מרגיש שהוא נצרך לנקביו, יתפנה בביתו טרם יציאתו החוצה ולא יאמר לעצמו: "לא נורא, לכל היותר אתפנה באמצע הרחוב כי התורה התירה". לכל אחד מאיתנו יצא לעבור בכמה מקומות שריח הצחנה שנידף מהם גרם לנו לרצות לברוח משם מהר ככל האפשר ועל זה נאמר "כשר אבל מסריח", אלא אם אותו אדם לא נהג ברשלנות וחוסר אחריות והצורך לנקוב תפס אותו לא מוכן באמצע הרחוב.


אם אדם יאסוף את כל הקולות וההתרים של כל גדולי ישראל בכל הזמנים באופן מגמתי כתפיסת עולם ודרך חיים, הוא ימצא את עצמו מהר מאוד הולך ומתרחק מ-ד', מהתורה ומהמצוות ואז אולי לא יעניינו אותו לא רק החומרות אלא גם הקולות ח"ו, שנאמר: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך), ולעומתו האדם שמגלה דעתו בכל אורחות חייו עד כמה מאמין, דבק ואוהב הוא את ד' יתברך באמצעות כל דיבוריו, מחשבותיו ומעשיו מעצים הוא בכך את אמונתו, דבקותו ואהבתו כלפי קונו מיום ליום יותר ויותר, וזה הוא אחד מהרצונות האלוקיים היותר משמעותיים ביחס לאדם, שיהיה כל הזמן בבחינת הולך ומתקדם, במגמה קבועה ותמידית של התעלות, ורמז לכך ניתן למצוא בעובדה שלמלאך יש רק רגל אחת ולאדם יש שתי רגליים.


שם האדם מבטא את המהות שלו וביחס לכיסוי ראש שמהווה חלק קטן אך חשוב מאוד מההופעה הכללית שצריכה לשדר צניעות, ולכן המסקנה שיוצאת מהדברים היא שאם ההדרכה התורנית היא לא לקרוא לאדם בשם מסוים מאחר והוא ביטוי של מידת הדין, ק"ו שהדרישה להתרחק מכל סוגי הפאות שקיימות בשוק היא הרבה יותר חריפה.


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (3)
יואל בן עמי (26/12/2018)
לקריאת הספר "חן וכבוד" להרחבה בכל הנ"ל בתגובות:

https://goo.gl/D1n9N5
יואל בן עמי (26/6/2016)
אני חוזר שוב על התגובה, כיון שהיא מוצגת לא טוב.

כמה תגובות על הנ"ל:

א. כמאה ושלושים פוסקים בכל הדורות, התירו פאה. חפש בגוגל "רשימת המתירים".

מגוחך לצאת נגד כל אותם גדולי עולם שהתירו, בטענות של "גימטריה אלוקים". על זה הדרך, מטפחת בגימטריה "נואפת". האם נפסוק ע"פ זה שכל הלובשת מטפחת היא נואפת? הרי זה ממש חוכא ואיטלולא.

ב. רוב מכריע של הפוסקים בכל הדורות התירו פאה, ולא כמו שחושבים בטעות שהרוב אוסר. כנגד 130 מתירים (ויותר), יש בקושי 30 אוסרים שרובם מהדורות הקודמים, ובימינו היו חוזרים בהם ומתירים כי כל הטעמים לאסור פאה בזמנם לא שייכים היום כלל. חפש בגוגל: "הפוסקים האוסרים יחזרו בהם".

ג. הראשון לציון הגר"ע יוסף הביא טענה זו ב"יביע אומר", שנשואה נראית כפנויה ועל ידי כך "מתחילים איתה", ודחה זאת על הסף, למרות שהוא אסר פאה. וטענתו שאין נפק"מ בין נשואה לפנ
(להמשך התגובה לחץ כאן )

יואל בן עמי (26/6/2016)
כמה תגובות על הנ"ל:

א. כמאה ושלושים פוסקים בכל הדורות, התירו פאה. ראה כאן

https://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/poskim.pdf />
מגוחך לצאת נגד כל אותם גדולי עולם שהתירו, בטענות של "גימטריה אלוקים". על זה הדרך, מטפחת בגימטריה "נואפת". האם נפסוק ע"פ זה שכל הלובשת מטפחת היא נואפת? הרי זה ממש חוכא ואיטלולא.

ב. רוב מכריע של הפוסקים בכל הדורות התירו פאה, ולא כמו שחושבים בטעות שהרוב אוסר. כנגד 130 מתירים (ויותר), יש בקושי 30 אוסרים שרובם מהדורות הקודמים, ובימינו היו חוזרים בהם ומתירים כי כל הטעמים לאסור פאה בזמנם לא שייכים היום כלל.

ראה כאן:

https://peanochrit.wordpress.com/2013/10/20/%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%91%D7%97%D7%92%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%A1%D7%9C%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%A9%D7%A7%D7%A8/

ג. הראשון לציון ה