הפרשיה המסיימת את חומש במדבר עוסקת בירושת בנות צלפחד שהיו חכמניות, דרשניות וצדקניות (ב"ב,קי"ט). לו היה אביהן מאריך ימים, היה בוודאי זוכה לרוות נחת, למרות שלא היו לו בנים...

לפני יותר משלושים שנה, בעזרת הנותן מחכמתו לבשר ודם, הגיחו לעולם טיפולי הפוריות החדשניים (הפריה חוץ-גופית, שעברה כמה שדרוגים במהלך השנים). פוסקי הדור התלבטו אז אם לתת לכך אור ירוק הלכתי. מסקנת רוב הפוסקים שאין לאסור זאת, אדרבה, זוהי השתדלות ראויה ונאותה להביא ישועה ושמחה לבית, ואף מצוות פריה ורביה מתקיימת באופן כזה. אולם הם התנו זאת בכמה סייגים וכללים המחייבים התייעצות הלכתית אישית, הן מבחינת מיצוי האפשרויות הפשוטות יותר ובעיקר בהכרח בפיקוח הלכתי למניעת טעויות, שכן בייחוס עסקינן. עם זאת, היו שהסתייגו כי חששו מ"מדרון חלקלק" שיוביל לתעשיית ילדים לפי הזמנה, גם כאשר אין בעיית פוריות (לדוגמא: ציץ-אליעזר,ט"ו,מ"ה).

מזה כעשור שנים ויותר, הופיעה בע"ה בשורה חשובה נוספת, המאפשרת לבני זוג נשאי מחלות גנטיות להימנע מהבאת צאצאים חולים לעולם, באמצעות טכנולוגיה של הפריה חוץ-גופית בשילוב מיון עוברים בשלב טרומי (PGD). מדובר בזוג שאין להם כל בעיית פוריות, אך הטיפולים הללו, עם כל המורכבות, מאפשרים לבני הזוג להרחיב את הבית בלא חשש ודאגה מילדים עם תסמונות.

שיטה זו מאפשרת גם מיון בין זכרים לנקבות, ובעצם לבחור באופן אנושי את מין העובר. יש מצבים שבהם הבחירה הזו היא שתמנע ילד חולה, כגון בנשאות העוברת דווקא לבנים, למשל המופיליה. במצב כזה הדבר מותר (נשמ"א,אה"ע,א,ה ועוד רבים, ראו בספר שו"ת פוע"ה בעריכת הרב אריה כ"ץ) אולם יש המבקשים לבצע הליך זה ללא רקע גנטי בעייתי, אלא רק במטרה לשלוט במין העובר שיוולד, משום שיש כבר כמה ילדים שכולם מאותו מין...

נראה שזוהי מציאות המשקפת את אותה היסחפות ממנה חששו הפוסקים לפני עשרות שנים. ההשוואה כביכול בין צער חשוכי הילדים לבין "סבלם" של אלה שיש להם ילדים רק ממין אחד אינה מתקבלת על הדעת ודורשת אולי טיפול רוחני-אמוני... יש לזכור שפעולות טיפוליות מסוג זה כרוכות בהיתרים הלכתיים של שעת דחק ממשית, ומעבר לכך ההתערבות האנושית לא יכולה להיות בלתי מוגבלת ו"בהדי כבשי דרחמנא למה לך". אכן, במצבים בהם הרב חושב שהתופעה מערערת את האיזון המשפחתי ושלום הבית, ובתנאים מסוימים (בעיקר גיל האישה ומספר הילדים) –יש מקום להתיר בשיקול דעת רחב (הרב אליהו זצ"ל; במראה הבזק ה,ק"ד; פרופ' שטיינברג אסיא י"ג; הרב ברוך פינקלשטיין -תחומין כ"ז) אכן, כל עוד מדובר בהשתדלות נורמטיבית, כגון שיטות תזונה או עצות אחרות, אין סיבה להימנע, שהרי אין בהם שאלה הלכתית, ואינם חורגים מדרך הטבע.