התורה מסבירה שאלוהים רצה לשתף את אברהם וילדיו כי זאת היא דרך אלוהים לעשות "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח יט), ואברהם התרגש והאשים את אלוהים: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית יח כה).

בזמנו אברם חזר עשיר ממצרים אבל נעשה מודאג כאשר אלוהים לא ענה לו. עצבנותו של אברם גרמה שרועי אברם ורועי לוט הסתכסכו, ואברם החליט להפרד (לגרש) את לוט מעליו. אברם הציע ללוט לחלק את נחלתם בכנען, אולם לוט, ללא ויכוחים, עזב את כנען ללא תשלום עבור האדמה שהוא השאיר לאברם. כך אברם נשאר בעל חוב ללוט, וללוט היתה זכות לחזור לכנען ולדרוש את חלקו. לאחר שלוט עזב, אלוהים הודיע לאברם שכל כנען שייכת לו ולזרעו, בלבד (בראשית יג יד-טו). בצורה זו אלוהים נזף באברם שאברם נתן חלק מכנען ללוט ויצר בעיית-בעלות על כנען, שאברם חייב לפתור.

כאשר לוט נשבה עם רכושו (מוזכר פעמיים) אברם ניצל את ההזדמנות להציל את לוט, להשיב ללוט את רכושו וכך, בעקיפין ובמסתור, לשלם את חובו ולקנות מלוט את כל כנען. לצורך זה אברם נשבע בשם אלוהים: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ ... אִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר: אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (בראשית יד כב-כג). כך אברהם הודיע ללוט ולמלך סדום שהוא לא יקח מהם דבר, לעולם ועד, כדי שהם לא יוכלו להגיד שהם העשירו את אברם. כך זכותו של לוט לבעלות על כנען פקעה.

השבועה הזו נשארה בתוקף, וכאשר אלוהים הודיע לאברהם שיצחק יוולד למועד, נוצרה בעיה שאנשי סדום ולוט יביאו מתנות וברכות ללידה, מילה או גמילה של יצחק, בגלל שאברם הציל אותם. שבועת אברם אסרה עליו לקבל ולקחת מהם מתנות או אפילו ברכות.

אנשי סדום היו רשעים כבר שנים רבות, אולם עכשו אלוהים היה חייב להשחית את אדמתם ולפזר אותם כדי למנוע מהם ומלוט לבוא לאברהם ולברך אותו,[1] לפני שאברהם יוכל לגרש אותם. לכן אלוהים היה חייב להסביר את זה לאברהם.[2]

כאשר אברהם שמע את דברי אלוהים הוא הבין מיד שהפיכת סדום קשורה (1) לשבועתו לא לתת ללוט ולסדום להעשיר אותו, (2) והולדת בנו. אברהם הבין שהפיכת סדום תהיה על מצפונו אם הוא לא ינסה להגן עליהם. אברהם ביקש, ואלוהים הסכים, שאם יהיו בעיר 50 צדיקים אלוהים לא יהרוג את כולם. אברהם המשיך לרדת עד 10 צדיקים ואז אלוהים הסכים והלך ממנו בחטף (בראשית יח לג), לפני שאברהם ימשיך לרדת לאיש אחד. אלוהים ידע שאין יותר מצדיק אחד, ובכל מקרה, אפשר להוציא את כל הצדיקים ולהרוס את העיר הרשעה.

[2] לוט הבין את הרמז, ולמרות שהוא שרד, הוא לא בא לברך את אברהם להולדת בנו.