בפרשתנו כתוב "ויקחו לי תרומה" ופירש רש"י "לי – לשמי". ובהעמק שאלה (על השאילתות ריש פרשתנו) פירש ענין זה שמאחר שהדין הוא שתרומת המזבח לוקחים מהנדבנים גם בעל כרחם, הרי מעתה יתפרש "ויקחו לי – לשמי" על הגזברים, שעליהם לקחת את התרומה מהנדבנים "לשמי" (וכן פרשו האברבנאל והספורנו "ויקחו לי" דקאי על הגזברים).

כאשר יהודי הולך להשפיע על זולתו לקרבו לתורה, ולקיים את מצות "הוכח תוכיח את עמיתך", עלול לחשוב לעצמו, הרי אף שחשוב שיעבוד את קונו "לשמה" – לשם ה' ובלי פניות, אמנם זהו רק כאשר מדובר אודות עבודת האדם עם עצמו, אך בהשפעה על הזולת, חשוב רק המעשה בפועל – שהשני יניח תפילין או שיימנע מעשיית עבירות וכיו"ב, ולא נוגע מה הן כוונות המוכיח, שהרי "קבל את האמת ממי שאמרה" (פיה"מ הקדמה לאבות. הקדמה ל'מחיר יין'), ועל השני לקבל את תוכחתו גם אם אין כוונותיו טובות.

(ע"פ לקוטי שיחות חט"ז עמ' 291)