וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹבהוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה  [יג,יז]

שוו בנפשכם: היהודים היו שרויים תחת עול צר ומעיק רוחניואף גשמי, והנה יכלו לנשום נשימה עמוקה  - סוףסוף נפטרו מהמרירות הרוחנית שאפפה אותם זה לא מכבר – יצאו ממצרים, ועכשיו שהם אפילובכלל לא בטריטוריה הזו, עדיין קיים חשש; שמא חושש האלוקים, שמא יתנו ליבם כן לשוב,וזה אסור שיקרה! איך ניתן לפרש זאת? אחיי.

כנראה,ובהכרח, היא הנותנת: עצם העובדה שמשם ינקת חיותך, ששם היה משכן הקבע שלך, העובדה הזו בהחלט יתכן וככל הנראה גם, הטביעהחותמה ונתנה אותותיה עליך, מספיק שעיניך יצודו את מצרים, מקום מושבך הקודם, הפיוז יעלה לך לראש ותחפץ לשוב, ההחשפות הקלה הזועלולה להיות הרת אסון---

ההתנתקות הטוטאלית, מאבחן יוצר נפש האדם,  בריאה היא! ברוכה היא! ואף חיונית היא! כדי שהבנייןהזה שנבנה ברוב עמל לא יתמוסס ויקרוס כמגדל קלפים!