"עליון" רומז על ה"עליון" האמיתי, הקב"ה שאין עליון ממנו, ו"תחתון" רומז על הנבראים, ובפרט עולם הזה הגשמי, שהוא "התחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו". וענין "ניצוק" בין העליון להתחתון רומז על החיבור התמידי כביכול של העליון - הקב"ה, עם התחתון – העולם, שמחוברים באופן תמידי, שהרי הקב"ה "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית".

וזהו מה שממשיך "בד"א בשעירה מצונן לצונן . . אבל . . המערה משקין צונן לחמין חיבור". "צונן" רומז על האדם כפי שהוא מצד עצמו, והחמימות מורה על כך שהאדם עמל בעבודת ה' עד שנהי' חם. וכמו שרואים שמי הים ומי הנהר הם צוננין מצד עצמם, ובכדי שייעשו חמין יש צורך בפעולה של חימום. ולכן, זה ש"ניצוק אינו חיבור" הוא רק בצונן, היינו כפי שהאדם הוא מצד טבעו, שאז חיותו הבאה מהשי"ת אינה משפעת על דביקותו בהקב"ה. אך בחמין, היינו שהאדם עמל, ולומד תורה ומקיים מצוות ומדבק עצמו בהשי"ת, אזי על ידי עבודתו נעשה חיבור ודביקות גלוי' בינו לבין הקב"ה.