השואה א"י ופורים

נכתב על ידי יניב ב-5/6/2017


בשואה האיומה הנאצים ימ"ש היו מכוונים בכוונה לעשות את האקציות הגדולות דווקא באזור החגים (כך שמעתי בהרצאה מיד ושם). נראה שזה לא קרה כך במקרה, אלא שהחגים הם הזמנים בהם אנחנו מקדשים את הזמנים, כמו שאנו מתפללים ומברכים 'מקדש ישראל והזמנים', שע"י קדושתנו אנו מקדשים את הזמנים (ע"י שקובעים את המועדות ע"י קביעת הר"ח). כך גם בזמננו הגיעה הזמן לעלות לארץ ולהתקדש בכך, ולקדש את כל העולם (כראוי בשלמות בא"י שהיא מקום השכינה). לכן כיון שלא הסכמנו לעלות לארץ, כעין פגענו בזה בקדושת הזמן, שהזמן עכשיו שייך לעלות לארץ ,שלא כמו שהיה בזמן הגלות שהיה ריחוק מא"י. לכן התגלגל כך שהרשעים ההם ימ"ש נמשכו להרוג בנו דווקא בהקשר לקדושת הזמנים. נראה אולי רמז לזה בפורים, שהמן הרשע רצה להרוג את בנ"י, ושמח כשנפל על זמן פטירתו של משה: 'תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד' (מגילה יג,ב). כך שקישר את הריגת בנ"י בהקשר לזמנים ראויים בעיניו. ומי שבגללו התגלגל כל זאת והוא גם שפעל למנוע כל זאת, זהו מרדכי (שלא השתחווה, ואח"כ פעל ע"י שליחת אסתר). ועל מרדכי הכתוב מדגיש: "אשר הוגלה מירושלים עם הגולה אשר הוגלתה עם יכוניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל" (אסתר ב,ו). מודגשת הגלות ושייכותו לא"י. נראה שכח זה, הקשר לא"י ובראשה ירושלים, היא זו שגרמה לו להביא להצלת בנ"י. כיון שהמן הוא מעמלק, ולכן מחייתו קשורה לא"י, שלכן מצוות מחייתו היא אחרי הכניסה לארץ (סנהדרין כ,ב: 'וכן היה רבי יהודה אומר: ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה'). וכן נאמר במפורש בפס': "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (דברים כה,יט) שקשור לישיבת הארץ במעלתה (שאין אויבים שמפריעים לנו). לכן דווקא מרדכי הוא הראוי להילחם בהמן העמלקי. ומה שהמן טעה שלא ידע שגם נולד בו משה, זה כעין טעותו של אחשורוש שמזה החל כל סיפור פורים, שטעה בחשבון: '(אסתר א, ב) "בימים ההם כשבת המלך" וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו" אמר רבא: מאי כשבת? לאחר שנתיישבה דעתו. אמר: בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא. מאי היא? דכתיב (ירמיהו כט, י) "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" וכתיב (דניאל ט, ב) "למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה"... הא שבעין. כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק, אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו. בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי' וכו' (מגילה יא,ב). ממילא כמו שהכול החל מטעות על הגאולה, כך גם המן טעה בזמנים, שחשב שהצליחה דרכו, אבל טעה. כמו שבפורים הרקע היה גאולה, כך גם נראה שבזמננו השואה האיומה, שבה הנאצים ימ"ש הלכו בשיטת המן הרשע, שחשבו שלא להשאיר שריד ופליט ליהודים, כמו שרשמו בפרוטוקול ואנזה, שלא להשאיר אפילו יהודי אחד, כדי שלא יהיה תא נביטה ויצמחו שוב (גם בזה בולט הרמז לגאולה, משיח שמשול לצמח [ירמיהו לג,טו. ובעוד פס']). זה קשור לזמן שקשור לגאולה. והנה אפילו הנביא טעה בזמנים: 'אמר רבא: אף דניאל טעה בהאי חושבנא' וכו' (מגילה יב,א) אולי רמז לזמננו, שאפילו רבנים גדולים טעו בכך ולא שלחו את תלמידיהם לעלות לארץ. וכיון שעכשיו זהו הזמן האמיתי לעלות, ולא עלו, זה העלה את הדין למוות ממש (ולא רק איום כמו אצל אחשורוש, שאז עדיין לא הגיע הזמן האמיתי שיגאלו). והנה צרת פורים באה בעקבות שני דברים, ההשתחוויה לצלם נבוכדנצר, וההנאה מסעודת פורים (רש"י. אסתר ד,א). ההנאה מסעודת אחשורוש היה חטא של זלזול בא"י, שהרי חגגו את אי גאולתם. גם בצלם יש דימוי קצת לריחוק מא"י, כי הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז: '... כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר: (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). וכן זה גם מזכיר את צלם נבוכדנצר מצד שחייב את כולם להשתחוות לצלם, כמו שדוד אומר שאמרו לו לעבוד ע"ז, שזה היציאה מהארץ. וזה קשור גם לגאולה, כיון שהיא (הגאולה) החוזק של קשר לא"י בשלמות (שיושבים אז בא”י בשלמות). וכן כשביטלו את הע"ז יצא מקה"ק גור אריה של אש (סוטה סט,ב) שזה מזכיר את האש שעל המזבח שבמעלתו היה כארי (יומא כא,ב) כיון ש"זה לעומת זה עשה האלקים", ולכן כשבוטל כוח הע"ז ירד גם מכוח הקדושה שבמקדש. ולעתיד המקדש והקדושה יהיו שוב בשלמות המעלה, ולכן זה קשור לביטול גמור של הפחת מהקשר של ביטול הע"ז והטומאה בעולם, ולכן בקשר לגאולה (שנהנו מסעודתו של אחשורוש שלא יגאלו, כי טעו בחשבון) גם עלה חטא הצלם. לכן כיון שקשורה הגאולה לביטול הגמור לקשר הע"ז והטומאה בעולם, לכן פורים קשור לגאולה שלכן מגילת אסתר לא תתבטל לעתיד כשאר הנ"ך (יר' מגילה א,ה). ובזמננו שנעשה פגם בזמן גאולה, נענשנו במוות רב, במקום "מקראי קודש" שהחג יקרא קודש, נעשה כעין שאנו 'מקראי קודש', שנקראנו קדושים שמתים על קידוש ה'. והנה פורים השלים את החסר של מתן תורה [שהיה בכפיה] (שבת פח,א) וזהו כעין א"י שהיא משלימה את החסר במתן תורה, שהתורה עיקרה בארץ (ספרי "עקב" מג) ומתן תורה היה בסיני. לכן פורים שכעין קשור לגאולה חלה בו ההשלמה למתן תורה. וכך גם בזמננו כיון שהוא זמן גאולה, ופגמו בקשר לארץ, אז נענשו במיתה, וכקשור למתן תורה, שאם לא היינו מקבלים את התורה היה חל בנו 'שם תהא קבורתכם'. עניין מתן תורה בבריאת העולם מרומז ב"יום השישי" (שבת פח,א) שזהו הקשרו לתיקון העולם (שלכן הוא התנאי לקיום העולם) שמיד אחריו "ויכלו" (בראשית ב,א) שזהו שבת קודש, ש"יום השישי" רומז לקדושה בעולם, לתקנו לה', להעביר את ששת ימי החול לעולם קדוש. לכן גם התורה נתנה ב-ו' סיון (לחכמים) כיון שבאה לחבר ששת ימי החול לקדושה, שזה כך יהיה לעתיד לבא, ומתן תורה היה מעמד כעין לעתיד לבא שלא שולט בנו המוות או שעבוד המלכויות (ע"ז ה,א) לכן מחובר ל"יום השישי". והנה העונש שלנו היה שנרצחו ששה מיליונים הי"ד, נראה ש-שש זה כנגד "יום השישי", ובמיליונים כנגד שכל יום כעין אלף: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" (תהלים צ,ד), ולכן אלף של אלף זהו מיליון (ולא 'רק' באלפים, כי זה מועט ביחס לכמות היהודים, וכן להדגיש גם את הזמן של האלף השישי שהגיע הזמן ליגאל כבר, ולכן כנגד יום זה אלף, וכפול אלף כנגד האלף השישי שהוא ימנו). ומי שעלה לארץ ניצל מהשואה הנוראה, בזכות קשרו לזכות א"י (כעין מרדכי). וכיון שזה נעשה כעין עונש בהקשר לגאולה וכמתן תורה, לכן כמו שבמתן תורה נאמר: 'אם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת שם) כך גם במלחמת העולם, הגיע חורבן גדול מאוד לעולם כולו. והצרה יצאה מגרמניה, כיון שעליה היו שחשבו (כמו שמביא ה'משך חכמה') ש'ברלין היא ירושלים', לכן משם יצא העונש על הפגם בקשר לא"י.


לע"נ משפחתו של סבי ז"ל שנרצחו באושוויץ ביא סיון תש"ד הי"ד.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה