"במותי ארץ" א"י גבוה מכל הארצות

נכתב על ידי יניב, 14/9/2017

 "ירכבהו על במותי [במתי] ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור" (דברים לב,יג). '"ירכבהו על במותי ארץ" - כל המקרא כתרגומו. "ירכבהו וגו'" - ע"ש שא"י גבוה מכל הארצות. "ויאכל תנובות שדי" - אלו פירות א"י, שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות. "וינקהו דבש מסלע" - מעשה באחד שאמר לבנו בסיכני: הבא לי קציעות מן החבית. הלך ומצא הדבש צף על פיה. אמר לו: זו של דבש הוא. א"ל: השקע ידך לתוכה, ואתה מעלה קציעות מתוכה. "ושמן מחלמיש צור" - אלו זיתים של גוש חלב. "במותי ארץ" - לשון גובה. "שדי" - לשון שדה. "חלמיש צור" - תקפו וחזקו של סלע כשאינו דבוק לתיבה שלאחריו נקוד חלמיש וכשהוא דבוק נקוד חלמיש' (רש"י). '"ירכיבהו על במתי ארץ" - זו ארץ ישראל, שהיא גבוהה מכל הארצות, כענין שנאמר "עלה נעלה וירשנו אותה, ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו בנגב". "ויאכל תנובת שדי" - אלו פירות א"י, שקלים לאכול מפירות של כל הארצות. "ויניקהו דבש מסלע" - כגון סכני וחברותיה. מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכני: צא והבא לי קציעות מן החבית. אמר לו: אבא, של דבש היא! אמר לו: השקע ידך לתוכה, ואתה מעלה קציעות מתוכה. "ושמן מחלמיש צור" - אלו זיתים של גוש חלב. מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בציפורי: עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה, הלך ומצא את העלייה שצפה בדבש' (ספרי). רש"י אמר בקיצור שא"י נחשבת גבוהה מכל הארץ, ואילו בספרי הביאו לזה ראיות מהפס' שבמרגלים, והביאו שלוש ראיות לזה. אולי הביאו שלוש ראיות (ולא הסתפקו באחד) כדי לומר שיש שלוש מעלות בא"י שנרמזות כאן (שכך יש שלושה סוגים לאכילה- תנובות שדי, דבש ושמן): "עלה נעלה" (במדבר יג,ל) מובא ברש"י: '"עלה נעלה" - אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו'. המקור בגמ': 'אמר להו: הוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והאכילנו את המן. אם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו? (במדבר יג, ל) "עלה נעלה וירשנו אותה" וגו'' (סוטה לה,א). שיש בא"י מעלה של קדושה וחיבור לה', שזהו כמו עליה לרקיע, "עלה נעלה" שתי עליות, ע"י עליה לא"י עולים כעין לרקיע. כמו שהיציאה ממצרים וקריעת ים סוף והמן היו דבר גשמי שבעצם יש בזה חיבור לה'. יצאנו ממצרים כדי לקבל את התורה במתן תורה ("ולקחתי") (וכן ה' בעצמו ירד להכות את מכת בכורות במצרים, כך שיש קירוב לה'. וכן כל המכות מלמדות על אמונה בה' [ראה 'לזמן הזה' ניסן 'דצ"ך..']) בקריעת ים סוף היה גילוי שכינה עד שהתנבאו יותר מהנביאים: '"זֶה אֵ-לִי". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם, מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל?... אֲבָל כְּשֶׁנִּגְלָה הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם, לֹא הֻצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לִשְׁאֹל "אֵי זֶהוּ הַמֶּלֶךְ?" אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁרָאוּהוּ, הִכִּירוּהוּ. פָּתְחוּ כֻּלָּן פִּיהֶן וְאָמְרוּ: (שְׁמוֹת טו,ב) "עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹקי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ"' (מכילתא שירה ג [שמות טו,ב]). גם המן היה קשור לקדושה: 'מכאן היה רבי שמעון בן יהושע אומר: לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה. הא כיצד? היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן היה אוכל ושותה, ומהיכן ללבוש ולכסות. הא לא נתנה תורה לדרוש, אלא לאוכלי המן. ושניים להם אוכלי תרומה' (תנחומא "בשלח" סימן כ) [גם כאן, באוכלי תרומה, נרמז למעלת הקדושה של א"י עם התורה, שבה יש את מצוות תרומה]. כך שהפס' "עלה נעלה" מסמל את קדושת הארץ לחיבורנו לקדושה. "ויעלו ויתורו את הארץ" (במדבר יג,כא), '"ויעלו ויתרו את הארץ" כיצד? היו נכנסים לעיר, הדבר נוגף את הגדולים, ומתעסקים בני העיר בקבורתן, ובריה לא היתה רואה אותם. לכך אמרו "הארץ אשר עברנו בה" וגו', בנסים שהיה עושה להם הקדוש ברוך הוא בו הוציאו דבה' (במדבר רבה טז,יג) הרי שבפס' הזה נרמז על הניסים שנעשים לנו בארץ, שגם זה מעלתה של א"י, שניתן לנו הגנה מהאויבים (להבדיל מחו"ל שאנו נרדפים שם עד חורמה, כמו שהיה בכל זמן הגלות) ובכלל נעשים לנו ניסים בכל (לכן בגמ' למדו מהפס' שלנו על הניסים לאותם שנולדו במצרים, שנעשה להם נס : '...ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר (דברים לב, יג) "ויניקהו דבש מסלע ושמן" וגו'' [סוטה יא,ב], כעין שמרמז בפס' שיש ניסים בא"י כמו שנעשו ניסים לנולדים במצרים). "ויעלו בנגב" (במדבר יג,כב) הפס' בשלמותו: "ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים" אומרים חז"ל: '"וחברון שבע שנים נבנתה" מאי נבנתה? אילימא נבנתה ממש, אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם לבנו גדול? דכתיב (בראשית י, ו) "ובני חם כוש ומצרים" וגו'. אלא שהיתה מבונה על אחד משבעה בצוען, ואין לך טרשים בכל א"י יתר מחברון, משום דקברי בה שיכבי. ואין לך מעולה בכל הארצות יתר מארץ מצרים, שנאמר (בראשית יג, י) "כגן ה' כארץ מצרים", ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יתר מצוען, דכתיב (ישעיהו ל, ד) "כי היו בצוען שריו", ואפילו הכי חברון מבונה אחד משבעה בצוען' (סוטה לד,ב). הרי שבא לומר על מעלת א"י בשבחה הגשמי. שכל שלושת אלו הם שבחי א"י מכל שאר הארצות, ולכן היא נחשבת מתוך כך גבוה מכל מקום אחר בעולם. אולי אפשר שאמרו שלושה פס', לומר שהיא קדושה, וכמה שבנ"י יותר מתנהגים כראוי ע"פ התורה, אז גם הארץ משפיעה קדושה ושפע גשמי בהתאם לכך (שזהו המשך הפס' שמדבר על השפע כמו שמביאים חז"ל בסיפורים). לכן יש פס' "עלה נעלה" שזהו דברי כלב שלא חטא, אלא ניסה לשכנע שלא לחטוא, שזה כנגד בנ"י בשלמותם. יש את הפס' "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון" שכאן זה מצד אחד המרגלים שעלו לרגל ולהוציא דיבה, לעומת כלב שהלך להשתטח על קברי האבות: '"ויעלו בנגב ויבא עד חברון", "ויבאו" מבעי ליה? אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להן: אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים' (שם), כך שזהו כנגד בנ"י כשיש בהם חוטאים (מרגלים) ולא חוטאים (כלב). ויש "ויעלו ויתורו את הארץ" שזה המרגלים, שחטאו, כנגד הזמן שבנ"י חוטאים. שלושת אלו באים לרמז שתמיד א"י משפיעה קדושה וטוב גשמי, אולם זה משתנה ע"פ מצבם של בנ"י. אולי אפשר שאמרו שלושה פס' של עליה, לרמז שיש שלושה דברים של מעלה בפירות א"י כמו שמובא מיד מעלת פירות א"י. בספרי מובא: 'שקלים לאכול', וברש"י מובא: 'שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות' (זהו שני דברים: לנוב, ולהתבשל). כך שיש שלוש מעלות בפירות א"י, לכן אמרו שלושה פס'. אולם זה קשור לישיבת בנ"י בא"י, שבגלות הארץ נעשית חרבה ("והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה" [ויקרא כו,לב]), לכן הביאו פס' מהמרגלים שהם מרמזים לישיבתנו בארץ (שהמרגלים נשלחו לקראת הכניסה לארץ), וגם מרמז לזמן הגלות (שגלו ארבעים שנה במדבר בגלל המרגלים) לומר על שא"י פורחת רק בשבילנו, וכן שהגאולה מתגלית כשחוזרים מהגלות, שאז א"י פורחת (סנהדרין צח,א).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע