בס"ד

מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"

בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה

בברכת הרב שמואל טל - נשיא מוסדות "תורת החיים"

נכתב על ידי גיל פרידמן

התשע"ח

לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו

לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין

לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה

לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:

הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה

[email protected]

"וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ" (בראשית מה', כז')

בדוק וראה כי נאמר כאן "אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ", ונאמר בסמוך "אֲשֶׁר-שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ" (שם מו', ה'), ולכאורה שני כתובים זהים בשינוי תיבה אחת, ויתירה מזאת, שני כתובים המכחישים זה את זה המה, בשאלת מי שלח העגלות.

ובדוק וראה כי מדויק הכתוב להפליא. שציווי פרעה על לקיחת העגלות היה על יוסף בדווקא, ולא על האחים,  שנאמר "וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת" (מה' יט'), ואכן יוסף הוא שלקח ונתן לאחים, שנאמר "וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל-פִּי פַרְעֹה" (מה', כא'). ועיין עוד בדברינו בעניין זה לעיל (מה', כא').

מכאן שכתוב "וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל-פִּי פַרְעֹה" (שם מה', כא') מלמדנו שלהלכה העגלות מיוסף ומפרעה כאחד באו, וזהו הכתוב השלישי המכריע ביניהם, ואין סתירה. לפיכך דבר יעקב "אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ" מדויק הוא, והפסוק על האחים שנשאו אביהם בעגלות "אֲשֶׁר-שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ" מדויק גם הוא, ואין כל סתירה.

ונותר עוד לבאר, מדוע ייחס יעקב העגלות ליוסף, ומדוע דייק הכתוב , בנשיאת יעקב על ידי האחים, לייחס העגלות לפרעה. וטעם בדבר, שיעקב, כפי שכבר נודע, דייק לייחס העגלות ליוסף לפי שמהן למד שחי הוא, שהזכירו לו פרשת עגלה ערופה (רש"י מה', כז'). ובאחים דייק לייחס העגלות לפרעה, לפי שכאמור, להלכה שלחו העגלות שניהם בשווה, יוסף ופרעה כאחד, לכך הקפיד הכתוב לייחס העגלות גם לפרעה, להשוות בתורת הנצח את ייחוס מעשה בכתובים לשניהם. ובכך מכיר טובה הכתוב לפרעה על הזמנת יעקב ובניו לאכסניא במצרים.

ואם תתמה, כיצד זה מייחסים אנו מדרגה של הכרת הטוב לפרעה? הרי מקרא מפורש הוא: לא תתעב מצרי – כי גר היית בארצו (דברים כג', ח') ופירש"י שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק (רש"י שם). וכן בספר החינוך: שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה (ספר החינוך, מצווה לג'). וכן במדרש: כל הכופר בטובתו של חברו, לבסוף כופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא (מדרש הגדול שמות ח'). ולימדנו המקרא בזה דרך ארץ והכרת הטוב, ופשוט.