ח,ז: וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל-כָּל-בְּשָׂרָם: ראוי לגלח את כל שיער הגוף כדי להיות בטהרה, וכן יש לכבס הבגדים כדי להשלים את שלב ההיטהרות (וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ). מכאן שזָקָן – מפריע לטהרה.

ט,ח: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם: אין בושה בכך שאדם שואל מה שאינו יודע. משה מודה שאינו יודע את התשובה לשאלה שנשאל, ומבקש לשאול את ה' בטרם יענה תשובה לשואלים.

ט,יד: חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ: ראוי לחייב כל מי שגר בקביעות (גר ואזרח הארץ) בארץ ישראל, לקבל עליו את חוק התורה, לפחות בדיני הפסח, כפי שמקבלים עליהם בני ישראל היהודים.

י,כט: לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ: ראוי לכבד את החותן.

יא,יא: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ: מותר לשאול את ה' שאלות, אף אם הן נשמעות כטרוניה, ובלבד שהשאלה תִּשָּׁאֵל מתוך כבוד לה' (לעבדך).

יא,כט: וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים: ראוי לכל אדם המאמין בה' להיות נביא. נביא הוא אדם שמדבר דברים שקבל בהשראת ה', לאחר שה' אצל (הניח) עליו מרוחו (" ... ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים, ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ..."; פסוק כ"ה).