פרשת "מקץ" יוצאת בחנוכה, מה הקשר בין הפרשה לחנוכה? בפרשת מקץ מובא שהאחים של יוסף יורדים למצרים, ושם יוסף מצער אותם: “וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות" (בראשית מב,ז). '"וירא יוסף את אחיו" וגו', אמר ר' יהושע בר נחמיה: נעשה נכרי להם' (ב"ר צא,ז). חז"ל למדו מהמילה "ויתנכר אליהם" שנעשה כנכרי (וכן מובא ברש"י על המילה "ויתנכר"). לכאורה מה זה מוסיף? הרי ברור שאם התנכר אליהם זה כעין נכרי? בפשטות זה בא לומר שמה שנאמר "ויתנכר" זה לא שהתעלל בהם על מה שמכרוהו, אלא רק התנהג איתם כאילו לא מכיר אותם, ולכן פעל כעין מה שהיה מדבר עם אחרים לו חשד בהם שבאו לרגל. אולם נראה שיש בזה יותר עומק, שחז"ל באו לומר בזה שמה שיוסף עשה זה בעצם מעשה נכרי, שכך גם הגוים עושים לנו – שמיצרים לנו. ומה טען נגדם יוסף? “ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם" (ט), כעין שבאו כדי לכבוש ולחיות שם במצרים, שזהו בעומק הסיבה שהגוים מיצרים לנו בחו"ל, כדי שלא נתיישב כראוי בחו”ל: '"וישלח את היונה" וגו' "ולא מצאה היונה מנוח" וגו'. יהודה בר נחמן בשם ר"ש אמר: אלו מצאה מנוח לא היתה חוזרת, ודכוותה (איכה א, ג): "היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח" אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים, ודכוותה (דברים כח, סה): "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח וגו'" הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים' (ב”ר לג,ו). משמים גורמים שהגוים יצרו לנו כדי שלא נשתקע בחו”ל, אלא נרצה לחזור לארץ – ולבסוף גם נחזור. לכן יוסף שמתנהג כמו נכרי בחו”ל, מיצר להם בטענה שבאו לכבוש ולהתישב שם בחו”ל, שזהו שורש הצרות בחו”ל. נראה שלא רק ההתיישבות בחו”ל גורם לגוים להצר לנו, אלא גם בא”י אם אין שלטון יהודי, אז זה גורם משמים לגוים השולטים בנו רצון להצר לנו, כדי שנרצה שהארץ תהיה שלנו וכך לא יצרו לנו. כך גם בזמן היוונים, הם שלטו בנו, ולנו כביכול לא היה אכפת, לכן אז באו הגזרות על התורה שגרמו צער לישראל עד שהתקוממו ומרדו, נילחמו וכבשו את א”י מהיוונים. (נראה שזה התגלה דווקא בצורה של גזרות על התורה, כדי לומר משמים שכשאין שלטון יהודי בא”י יש פגיעה בגילוי התורה בעולם. כיון שהתורה קשורה לא”י [ספרי "עקב" מג] ולכן קשור גם לשלטון יהודי בא"י, שזה גילוי הקשר של א"י לבנ”י – שבלעדיו יש פגיעה במעלת א”י). נראה שהיוונים גזרו לבטל שלושה דברים: 'שבת ראש חודש ומילה' (מגילת אנטיוכוס), כיון שיש שלושה דברים שהם יסודות הקדושה: תורה, בנ"י וא”י, שיחד הם שלמות הקדושה. וזה מרומז בדברי רשב"י: 'תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא' וכו' (ברכות ה,א). זהו הנתינה הטובה של ה' לישראל, שזהו הקדושה שה' שם בעולם ונתן לנו כדי שנתקן את העולם לטובה, והיא מתגלה בשלושת אלו – בתורה, בא”י ובבנ”י (גילוי בנ"י זהו המתנה של עוה”ב, שבו מודגש מעלת נשמות ישראל). לכן המלכויות ניסו לפגוע בקדושה ע”י פגיעה בשלושת אלו (בבל נגד א”י, פרס ומדי נגד בנ”י, ויון נגד התורה [ואדום עשתה את כולם יחד. ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה' כסלו 'וחושך זו יון']). [נראה שלכן שלושת אלו באים עם יסורים, כדי לחזק את הקשר אלינו – שאנו מתאמצים כדי להתחבר לזה]. כיון ששלושת אלו באים יחד לשלמות, אז גם בכל אחד מהם יש גילוי של השאר. כך במלכות יון באו לבטל שבת ר”ח ומילה. שבגדול (בכללי) זה בא בגילוי של נגד התורה (שגזרו נגד המצוות) כפגיעתה של מלכות יון (שהיא נגד התורה), ובפרטים מרומז על שלושת החלקים של הקדושה: שבת זה כנגד התורה, כיון שהשבת שקולה כנגד כל מצוות התורה: 'בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה' וכו' (יר' נדרים ג,ט) [וכן יש ביר' ברכות א,ה: 'רבי אומר: זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב (נחמיה ט) "ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית" וגו', להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה']. ר"ח זה כנגד א"י, כיון שיש קשר בין א"י לקידוש החודש ('אין מחשבין וקובעין חודשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל, שנאמר "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"' וכו'. רמב"ם הל' קידוש החודש א,ח). ברית המילה זה כנגד בנ”י, שזהו האות ברית של בנ”י לה'. ממילא גם בגזרות היוונים היה גילוי של ניסיון פגיעה בשלושת חלקי הקדושה. אולי לכן במגילת תענית (פרק ט [כסלו]) מובאים ארבעה טעמים בעניין חנוכה: נס פך השמן, בניית המזבח, עשיית המנורה ונס הנצחון. נס פך השמן מראה שהיה כאן נס בהשגחה עליונה שקשור לקדושת ישראל (שלכן היה נס שידלק הטהור), וזה קשור למלכות יון שבאה להחשיך עיניהם של ישראל בגזירותיהם (ב”ר ב,ד) [כך שזהו כנגד הגילוי הכללי של מלכות יון]. השאר זהו גילוי הפרטים של חלקי הקדושה והגזירה: מזבח שבו מקריבים קרבנות מרמז על א"י, כמו שנאמר ליצחק: '"גור בארץ הזאת", א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב”ר סד,ג). המנורה מרמזת על התורה, 'דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו", מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב), הרי שהמנורה מכוונת בנרותיה כלפי קה"ק, שם הארון עם לוחות הברית. נס הניצחון מרמז על בנ"י, שה' עזרם לנצח במלחמה.