לקט מביאור אי"ם – "תורה ככתבה" לפרשת בשלח

טו, א: אז ישיר משה: ש: מדוע דווקא 'ישיר' ולא 'שר'? ת: שירת משה והעם בעקבותיו אינה שירה חד-פעמית, אלא נקבעה כבר אז לאבן-יסוד באמונה הישראלית לכל הדורות העתידים, לכן דווקא בצורת עתיד, 'ישיר'. וכן בהמשך הפסוק בצורת עתיד: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה.

טז, כג: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה--שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר: ש: היכן דיבר ה' על השבת? ת: בסיום הבריאה נאמר "וישבות ביום השביעי" (בראשית ב, ב). כל עוד היו עבדים לא יכלו לשמור השבת. עתה הם חופשיים וחייבים בשמירתה. העם ידע מתי שבת, שהרי שמר את הלוח, וידע למשל מתי 14 בחודש הראשון. רמז נוסף ניתן לעם בכך שפסח דורות נקבע להיות שבעה ימים דווקא, לציין את קדושת החג כעין קדושת השבת.

יז, יד: כי מחה אמחה את זכר עמלק: ש: מדוע דווקא 'מחה אמחה' (בכפילות) ולא 'אמחה'? ת: ה' מבטיח שימחה גם את גופם של עמלק וגם את זכרם, כלומר השפעתם, לכן דווקא בכפילות.