מתנת חיים- הרב יגאל נוי

14/2/2019

 הסיפור שלי שמור בליבי כבר שנים אחדות, ומה שגרם לי

לכתוב אותו הוא פטירתה הפתאומית של הרבנית הצדקנית
בת שבע קנייבסקי ע"ה. אני חושבת שהסיפור שלי הוא
ייחודי, ושאני היחידה, שהרבנית כעסה עליה ממש. יתכן
שאני מגזימה, אולי היא לא ממש כעסה, אבל השמיעה
מילים קשות שכמותן לא השמיעה מעולם, והכעס שלה היה
מעשה החסד הגדול ביותר שנעשה לי, ואחד ממעשי החסד
הגדולים שלה.
נישאתי לפני כשמונה עשרה שנה. שנתיים לאחר החתונה
נולד לי בן. מובן שהייתה שמחה גדולה, ברית ופדיון הבן.
לאחר חצי שנה שוב נפקדתי, אולם מכאן והלאה החלו
הדברים להסתבך. עברתי בדיקות רבות והרגשתי שמשהו
לא בסדר. פנינו לרופא מפורסם , והוא הודיע לנו שאם ארצה
הוא יוכל לנתח אותי , אבל הניתוח הזה יסכן באופן ברור את
חיי.
חלפו מספר ימים ואז אושפזתי בבית החולים. התוצאה
הייתה , שכשיצאתי מבית החולים ידעתי שבחודשים
הקרובים לא אלד את ילדי השני. מאז החיים שלי השתנו
לגמרי, לא בשל תחושת האובדן , אלא בשל המילים של
הרופא אודות הניתוח שיסכן את חיי. האיום הזה נחרת
במוחי ובליבי. לא הפסקתי לחשוב על המילים ועל
משמעותן אף לרגע אחד. נרפאתי מהתקופה הזאת מבחינה
פיזית, אך לא הצלחתי להירפא נפשית. חששתי להיפקד
שוב. חשתי פחד גדול ואימתני, כמו מפני סכנה מתקרבת.
בעלי שלח אותי לרבניות, והתרוצץ בין רבנים, והם שלחו
אותו לרופאים ולפסיכולוגים, שכולם אמרו דבר אחד:
"המוח שלה משדר לגוף שלה לא להיפקד. אין לה כל בעיה
רפואית". האמת , זה היה נכון.
אם הבנתם שפניתי לרבניות כדי שיברכו

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה