אנשי מאחורי הקלעים

בפרשת תצוה יש תופעה מעניינת
זו הפרשה היחידה בתורה מאז שמשה רבנו הופיע, ששמו של משה לא מופיע בה אפילו פעם אחת
יש הקושרים זאת למסירות הנפש של משה לאחר חטא העגל,
כשנגזרה השמדה טוטלית על עם ישראל
ואלוקים הציע למשה שעם ישראל החדש ייצא ממנו...
איך הגיב על כך משה?
משה רבנו ביקש מאלוקים: "תמחוק אותי מהספר שלך, ואל תמחוק את עם ישראל מעל פני האדמה"...
עם ישראל נשאר (איך אפשר שלא?),
אבל בקשת משה התקיימה במקצת:
בפרשה אחת בתורה, שמו לא מופיע.

פחיתות כבוד?
אולי הפוך. כי כל הפרשה הזאת היא דיבור אחד ארוך אל משה: *אתה* תצוה, ויקחו *אליך*...
במקום ששמו יופיע בגוף שלישי
יש פניה אליו בגוף שני
והרבה מעבר לזה:
היכולת של המנהיג לשים את עצמו בצד ולהיות מוכן להקריב הכול למען הקבוצה שלו
זאת אולי תכונה המנהיגות הראשונה במעלה
והיא מתבטאת ביכולת לעשות בלי קרדיטים, בלי פרסום השם
זו ליגה אחרת...
תודעת השליחות הזו,
שלא אני חשוב
?השליחות חשובה!

בדור שבו "עשית ולא פרסמת - כאילו לא עשית",
בא משה רבנו ומזכיר לנו שלא השם והפרסום נמצאים בגובה העיניים, אלא המבט צריך להיות אל העשייה, ההתקדמות, השינוי בשטח
לא לחפש את ה-V בכחול,
אלא לסמן  בראש ולהמשיך הלאה ליעד הבא.

ממש כך, בצניעות, מסירות וענווה, הפך משה רבנו לאחד המנהיגים הגדולים שזכתה בהם האנושות.