גנות ואח"כ שבח, ושאלותיו של ר"ז לר"י

נכתב על ידי יניב, 8/4/2019

'רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה. א"ל: מ"ט עיזי מסגן ברישא, והדר אימרי? א"ל: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא. מ"ט הני מכסיין והני מגליין? הני דמכסינן מינייהו – מכסיין, והני דלא מכסינן מינייהו – מגליין' וכו' (שבת עז,ב). ר"ז פגש את ר"י בפתח בית חמיו, וראה שדעתו מבודחת, והבין שעכשיו זה הזמן לשאול על כל הדברים הנעשים בעולם. ושאל מדוע העיזים הולכים בראש ואח"כ הכבשים? וענה לו ר"י שזה משום שהעיזים שחורים, והכבשים לבנים, וזה כמו בבריאת העולם, שקודם היה חושך ואח"כ אור. ושאל ר"ז למה לרחלים יש זנב שמכסה את ערוותן, ולעיזים לא? ענה לו ר"י שזהו שכר לרחלים על שנותנות לנו צמר שאנו מתכסים בהם, מה שהעיזים לא עושים ולכן אין להם כיסוי. הגמ' באה לומר שלכל דבר בעולם יש דבר מהותי, אין מקריות בעולם, ולכן שאלו על דברים שלכאורה סתמיים בעולם. אולם יש בזה יותר עומק, כמו שמסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' ניסן, עמ' 80) שבתשובה בא ר"י ללמד שכדי להעריך את האור – החיוב בעולם, יש הכרח להכיר את השלילה – הרע בעולם, ולכן יש חשיבות בפסח להתחיל בגנות לפני השבח ('מתחיל בגנות ומסיים בשבח'), כדי שיודגש השבח – התקומה. אולי אפשר לומר שר"ז לא סתם שאלו על העזים, אלא שחשב שכיון שהרחלים יותר צנועות – כי יש להן זנב שמכסה ערוותן, אז היה ראוי שהם ילכו בראש, משום מעלתן. לכן שאל מדוע אינם בראש אלא העיזים, שבהם זה גלוי. וענה לו ר"ז שזה בדיוק הסיבה, כיון שכך דרכו של עולם שקודם מתגלה הרע ואח"כ הטובה, לכן זה מתגלה לא רק נקודתי בכיסוי ערוותן, אלא בכולו, שהם בצבע המרמז על טוב או רע. לכן שאלו מיד על הכיסוי, כיון שזה היה קשור לשאלתו הקודמת (אמנם אח"כ שואל עוד שאלות, אבל שתי שאלות אלו הן על אותו סוג – עיזים ורחלים [אולי לכן רש"י הסביר שבכבשים הלבנות הכוונה לרחלות, לומר שזה שאלה אחת עם ההמשך]). [אולי לכן סופר שזה היה בפתח של בית חמו, כרמז שלכן שאלו בתחילה על דבר הקשור לצניעות]. עוד נראה שזה כנגד מתנות יעקב לעשו: "עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים. גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה" (בראשית לב,טו-טז). שזה היה כחלק מתכסיסי יעקב להנצל מעשו – שזה קשור לדרכי העולם (איך להתנהג בדרכי העולם מול שונא), ולכן בשאלתו על דרכי העולם זה נעשה דרך הדימוי הזה. לכן בתחילה שאלו על עיזים וכבשים, ועל זכר ונקבה, כמו שיעקב שלח עיזים וכבשים זכר ונקבה. אח"כ שאלו על גמלים ועל שוורים ('מ"ט גמלא זוטר גנובתיה? משום דאכל כיסי. מ"ט תורא אריכא גנובתיה? משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי') [אולי שאל על הגמל שזנבו קצר, שבזה אמר 'זוטר', שפרושו קטן, שכך בגמלים יעקב שלח את הבנים של הגמלים, ולא את הגמלים הגדולים]. בתורה על הגמלים, דרשו חז"ל: 'ומדרש אגדה: ובניהם – בנאיהם, זכר כנגד נקבה, ולפי שצנוע בתשמיש לא פרסמו הכתוב' (רש"י בפס'), ממילא בגמלים יש רמז לצניעות, ולכן זה גם מתקשר לשאלתו הקודמת על צניעות, שהגמלים צנועים (כעין הרחלים שיש להן זנב שמכסה), אז מדוע זנבם קצר, שזה כעין ההיפך מהסתרה לצניעות שמתגלה ברחלים. ולבסוף שאלו על ארבה אע"פ שלא קשור, אבל כבר שאלו על הדרך, או שארבה בא בקבוצות גדולות, וזה הזכיר לו מה שנאמר יעקב בהמשך: “ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו” וגו', שעדר זו קבוצה גדולה. או ששאלו על נמלה (רש"י מפרש: 'קמצא – ארבה. ול"נ: קמצא – נמלה') שזה דומה כעין מה ששלח אתונות, שהם למשא, שזה מזכיר את הנמלה שעובדת קשה בסחיבת האוכל לקן. ואח"כ שאלו על תרנגול מדוע הריס התחתון עולה על הריס העליון כשעוצמת עיניה. שזה כעין דימוי לכך שיעקב רצה שע"י המנחה עשו כביכול 'יעצום עיניו' מלהיזכר במה שעשה לו (ובכלל מלהתייחס לשנאתו את יעקב). [אח”כ שואלו ר"ז עוד שאלות, שאינם על בעלי חיים, ולכן הקשרם אחר]. אולי גם אפשר, שר"ז שאל בתחילה על עיזים וכבשים כיון שבנ"י משולים לצאן: “ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלקיכם נאם ה' ה'” (יחזקאל לד,לא). לכן שאל על איך הצאן מתנהג, כיון שבנ"י משולים לצאן, סימן שיש לדמות אלו לאלו. ואכן ענה לו ר"י שזה לא במקרה שהעזים הולכים בראש, כיון שזה מראה על בריאת העולם, ובנ"י הם שורש העולם, ולכן מתגלה בצאן שמרמז עלינו, קשר לבריאת העולם. 'אמר רבי יהודה בר שלום: בזכות ישראל נברא העולם, מקדם ברא אלקים אין כתיב כאן, ומתחילה אין כתיב כאן, אלא בראשית, מהו בראשית, אלו ישראל שנקראו ראשית, שנאמר (ירמיה ב, ג): "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" וגו'' (תנחומא הקדום "בראשית" סימן ג). בנוסף גם בנ"י היו רועי צאן, ואף הגדירו את עצמם כרועי צאן, כמו שיוסף אמר להם להגיד: “ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבתינו" (בראשית מו,לד) [אמנם זה "בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רעה צאן", אולם זה לא ששיקרו בכך, אלא רק הדגישו את המציאות]. לכן הבין ר"ז שהפעולות של רועי הצאן יש בהם רמז על קשר למעשה בנ"י (כיון שבנ”י במעשיהם היו רועי צאן), ור"י אישר שזה נכון, שזה קשר לתיקון העולם, שכך בעולם קודם מתגלה החושך ואח"כ האור. ולכן זה מתגלה דרכנו בצרה ואח"כ ישועה (כמו שמביא מרן הגרח”ד שליט”א). שכך היה במצרים, שעינו אותנו ואח"כ יצאנו בגדולה וכבוד, וכך גם לעתיד קודם הגאולה יש מלחמות ('בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא'. סנהדרין צז,א). נראה שדבר זה גם נעשה בצד הרוחני, שקודם בא החושך ואח"כ האור. שלכן 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי בגנות? רב אמר: מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו. ושמואל אמר: עבדים היינו' (פסחים קטז,א). שחושך ואח"כ אור – גנות ואח"כ שבח, זה בא לידי ביטוי גם בצד הגשמי וגם בצד הרוחני (ששניהם קשורים זה בזה, הגשמי והרוחני). שכך ברוחני קודם היה שאבותינו היו עובדי ע"ז (תרח), ואח"כ התגלה ופעל אברהם, וכך גם היה במצרים, שנפלנו במ"ט שערי טומאה, עד שכמעט שנטמאנו במצרים עד בלי תיקון, ואז ה' גאלנו וקידשנו, נעשה קידוש ה' גדול בעולם, וקיבלנו את התורה ונכנסנו לארץ. לכן בפסח אנו אומרים בהגדה את שני הדברים, הגשמי והרוחני (כרב וכשמואל), כיון ששניהם קשורים למהותנו שבאים לתקן את העולם, ולכן קורה לנו כמו בבריאת העולם. וכשאנו מתעלים מהטומאה לקדושה, אנו מעלים איתנו את כל העולם. השאלה שניה של ר"ז היתה על הכיסוי של הזנב את הערווה, נראה שבא לומר בזה שיסוד חשוב מאוד בתורה, בקדושה ובתיקון העולם, זהו השמירה מטומאה של עריות, כעין מה שאמר בלעם לבלק: 'אלהיהם של אלו שונא זימה הוא' (סנהדרין קו,א). ור"י ענה שקשור לכיסוי שלנו, שבזה רמז שלאחר חטא עץ הדעת נאמר "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם" (בראשית ג,כא), שזה תיקון לאחר חטאם (שעכשיו יודעים שעירומים ולכן מכסה אותם), שזה רמז לתיקון העולם. וכן מובא: 'בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב: כתנות אור, אלו בגדי אדם הראשון' (ב"ר כ,יב), שזה רמז לאור שבא לתקן את העולם מהחטא, וזה מתקשר לתשובה לשאלתו הראשונה, שאח"כ מתגלה האור.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע