פירושים להגדה של פסח - תשס"ו

נכתב על ידי יצחק, 16/3/2010

הערה: החומר לא עבר הגהה סופית.

בס"ד

 

פסח ה' תשס"ו -          הפרושים להגדה של פסח שערכתי על פי שעורים ששמעתי בין היתר   

      (ליקט יצחק רום - פתח תקוה)        בכולל  בעלי בתים "ארץ הצבי - פ"ת" וכן מהרב מ. אלון  שליט"א

                                                          ומתוך הגדות שונות (הגדת המקדש, הראי"ה קוק זצק"ל, הרב שלמה

                                                           אבינר שליט"א  וכו') ובאתרים  הקדושים באינטרנט ועוד.....

 

"ויגדל משה  ויצא אל אחיו וירא בסבלותם..."

משה גדל בעיני כל עבדי פרעה בהיותם חושבים כי משה הוא בנו היחיד (לפרעה לא היו ילדים). משה קבל סמכויות והיה

בדרך לקריירה מזהירה: להיות יורש העצר ומאוחר יותר אף מלך על מצרים. ובמה בחר משה?: "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם".

הוא לא שוכח מי הוא ומי אחיו. במדרש רבה מובאים שלושה מאמרי חז"ל - המתארים כל אחד מנקודת מבט אחרת - את

"הראיה" של משה רבנו:לדברי האחד משה מקל על עבודת היהודים והחזיר עבודת צעיר מאת זקן, עבודת איש מאת

האישה וכו'. לדבריו של אחר, משה חבש פצעי העבדים שהיו שותתים דם מהמשאות הכבדים וכו'

ועוד משהוא על ה"ראייה" של מנהיג האומה: אנו פוגשים את משה בארבע מצבים מאפיינים מאד:

1) מצרי מכה יהודי: משה נוקם את התקפת המצרי על אחיו  2) שני יהודים מכים זה את זה: משה מוכיח אותם

3) הרועים במדין פוגעים בבנות יתרו (גוי פוגע בגוי אחר): משה דואג לחלש אף שזה לא ענינו כלל   4) כאשר שה קטן בורח למדבר

משה דולק אחריו וכאשר נכח לדעת כי השה היה צמא, לוקח אותו על כתפיו: דאגה אפילו לבעל חי שאין למשה כל  עניין ותועלת

בכך. זו הראייה של מנהיג העם היהודי ועקב כך הקב"ה בחר בו להוביל את עם ישראל מצרים לארץ הקודש. [לצערנו ראינו לאחרונה

אצלנו סדר בכיוון הפוך: קודם "תנו לחיות לחיות", דואגים לקרבנות הצונאמי בחו"ל, מרחמים על העומדים בתור לבדיקות בטחוניות

במחסומים (מי גרם למצב זה אם לא הם בעצמם??) ואולי – בסוף !! - גם מטפלים (בינתיים רק מדברים רבות...) בעוני הרב במדינה]

 

מתי נערך ליל הסדר הראשון בהיסטוריה ועל ידי מי?

אנו יודעים (ראה פירוש רש"י על התורה), כי בני ישראל חגגו בכל שנות היותם במדבר רק פסח אחד, זה היה בשנה הראשונה

 אחרי צאתם מעבדות מצרים. במאמר מוסגר ייאמר כאן, כי את מצוות קרבן פסח וכו' שבני ישראל הצטוו לעשות בלילה, בו יצאו

ממצרים, לא שייכת כמובן למצוות ליל הסדר, מאחר שכל עניין ליל הסדר מבוסס על הסיפור איך  י צ א נ ו   ממצרים ובאותו לילה

 דווקא אירע הנס הגדול, אך עדיין אין מקום לא לזכירה ולא לסיפורים.

בואו ונדמיין לנו ליל סדר ראשון בשנה הראשונה אחרי יציאת בני ישראל ממצרים: יושבים כל המשפחה והאב מתחיל לספר את

ההגדה "עבדים  היינו לפרעה במצרים.." וכבר קופצים הילדים ואומרים לאביהם: "אבא - מה אתה מספר לנו סיפורים, הרי אנחנו

היינו ביחד עימך בשנה שעברה במצרים ויצאנו ביחד עימך...!", אנו רואים כי זו ככל הנראה לא התשובה הנכונה לשאלתנו "מתי ועל ידי

מי קוים לראשונה את המצווה של סיפור יציאת מצרים.?"

אלא רק משפחה  א ח  ת  יכלה באותו לילה לקיים את המצווה וזו דווקא לא פחות ולא יותר משפחתו של משה רבינו: הרי שני

בניו היו אצל הסבא יתרו במדין ביחד עם האימא (פרשיות "שמות" ו"יתרו") והצטרפו רק אחרי מתן תורה למשה במדבר. אי לכך

 משה היה יכול לספר לבניו את כל הסיפור ולקיים לראשונה את המצווה של הסיפור וזה דווקא מכלי ראשון ממש!

 

מי "בעל ההגדה"  דהיינו מי כתב את ההגדה של פסח?

אחרי התשובה לשאלה הנ"ל (מי קיים לראשונה את המצווה של סיפור יציאת מצרים?) כי משה רבינו דווקא הוא שקיים לראשונה

את מצוות ליל הסדר, יש גם לומר כי הוא חיבר את ההגדה של פסח בעיקרה. כמובן שבמרוצת התקופות נוספו המאמרים

של המשנה, המהווים היום חלק ניכר מההגדה. אך עיקרי הדברים הם אלו, שמשה רבינו אמר לבניו באותה שנה ראשונה לצאתם

 ממצרים.

 

למה שמו של גיבור ההגדה – משה רבינו – אינו מופיע בהגדה של פסח?.

בכל ההגדה שאנו אומרים בליל סדר במשך שעות רבות,לא מופיע שמו של האיש המרכזי בכל הסיפור שהוא כידוע משה רבינו

(למען הדיוק נציין כי דרך אגב מוזכר שמו בפסוק "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" אך לא בקשר לעצם כל הסיפור)

אלא אחרי עיון בשתי התשובות הנ"ל ניתן להבין כי משה רבינו – מפאת ענוותנותו היתירה – לא רצה כי שמו יוזכר בהגדה של פסח.

(כפי שמוזכר בפ' בהעלתך: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" וזו עדות אופי על משה על ידי - לא

פחות ולא יותר - מאשר מבורא העולמים בעצמו!!

 

מה הסיבה שהגברים קונים לנשותיהם גרביים לחג?

מפני שכתוב בהלכה: "חייב אדם לשמח את אשתו   ב ר ג ל"

 

"הים ראה וינוס".....?  הים הרי נבקע ונעשה יבשה אז מה פירוש: "וינוס"?

כאשר אנו מגיעים ל"הלל" (החלק לפני הסעודה) פוגשים מילה שלא ברורה לנו. אלא מפרשים חז"ל (בפירושם על מס' אבות - ה' ה')

כי גם בקריעת הים היו ניסים בתוך ניסים:  בני ישראל נכנסו לים ובכל מקום בו דרכה כף רגליהם, המים הפכו ליבשה. לא נעשה כביש

בתוך הים אשר נהפך למים אחרי יציאתם של בני ישראל אלא המדובר בנס מתמשך שבכל רגע ורגע נבקע קצת מהים בפני

כ ל   א ח ד  מבני ישראל.  דבר זה כמובן דרש מסירות נפש עצומה מבני ישראל ועל זה קבלו שכר בשירת הים

אלו עשר המכות...

בשביל מה היה צורך בעשר מכות במשך שנה ארוכה -  הרי הקב"ה יכל להביא מכה אחת חזקה על פרעה ומצרים ולשחרר מיד

את בני ישראל? אלא הדבר דומה למה שהוסבר לנו על ידי חז"ל בפרקי אבות (פרק ה' משנה א): למה היה צורך לברוא את העולם

בעשר מאמרות, הרי ה' היה יכול לברוא את העולם במאמר אחד? התירוץ – לפי הרמח"ל – כי העולם אינו ביטוי ליכולתו של ה'

לעשות דבר זה או אחר בבת אחת. אלא דווקא ביטוי ליכולת ה' לפעול בהדרגה. על פי מחשבה עמוקה זו העולם כל יום הולך וקרב

לקראת שלמותו. כך אין זה נכון כי ה' הביא את המכות הרבות עקב עקשנותו של פרעה, להיפך – ה'  יתברך גרם לעקשנות של

 פרעה כדי להביא את המכות. כל זאת במגמה אחת גדולה:" למען תספר באזני בנך ובן בנך..." להגדיל שמו ולהאדירו

 

"וירעו אותנו המצרים..."

לפי אחד הפירושים הכוונה כאן, כי המצרים עשו אותנו "רע" בעיני העם המצרי  כאילו בני ישראל הם גייס חמישי המבקשים לתכנן

מהפכה ולהשתלט על מצרים (ראה פסוקים בתחילת פ' שמות .."פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם על שונאינו ונלחם בנו

ועלה מן הארץ" (הרב שמשון רפאל הירש מציין כי גם במרוצת ההיסטוריה השתמשו אויבי ישראל – יימח שמם – באותה טקטיקה,

כדי להכפיש את שמו הטוב של עם ה' בעולם.) ובתגובה ל"ניסיון המהפכה המתוכננת של עם ישראל" נקבעה "תכנית מיגור העם"

בארבע שלבים: 1) מיסים  2) הגדלת מכסות העבודה  3) הטלת משימת בניית ערי מסכנות לפרעה   4)  עבודת כפייה בפרך

אך כמו תמיד - בני ישראל לא נשברו, אלא הגיבו בתשובה הכי אמיצה:  " כן ירבה וכן יפרוץ"

 

"אדיר הוא – בני ביתך בקרוב",  - לעומת "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה"?

כמובן אנו מחכים ליום שהוא "כולו יום" כולו גאולה שלימה. אבל אנו הרי יודעים כי הגאולה היא "קמעא קמעא" דומה לעלות השחר

 וכפי שמובא בזהר הקדוש:  ישנם מצבי ביניים בהם "אור וחושך משמים בערבוביא". אז אם אנו יודעים כי התהליכים האלו-

הינם עיטיים, מה אנו מבקשים כי הבית ייבנה "בקרוב" (מיד)? אלא הראי"ה קוק זצ"ל ב"עולת ראיה" מסביר לנו כי כאשר כבר "מריחים"

(סליחה על הביטוי העממי שהבאתי) את קרוב הגאולה, הנשמה הקדושה של עם ישראל משתוקקת ומתרוממת וכבר לא יכולה לחקות

עוד ומבקשת שהמקדש ייבנה מהר מהר כהשלמת תהליך הגאולה – במהירה בימינו  א מ ן !!

 

"ונצעק אל ה' אלו-הי אבותינו..."

למה היה על בני ישראל להתפלל ולצעוק עד כי "וישמע ה' את קולנו ..."?  הרי הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בו הוא

בישר לו על גלות מצרים) כי אחרי זה הוא "יוציא אותם ברכוש גדול". אז גם ללא התפילה והצעקה היה מגיע להם להיגאל?

הגרמ"ד סולובייציק אמר כי אין לו תשובה ברורה לכך. אלא הוא מסביר את היסוד המבהיל (כדבריו) כי  "ללא ותעל שוועתם אל האלו-הים

אין מועילות אפילו הבטחות". כי להינצל מגזרות קשות יש צורך בצעקות עם ישראל אל ה'.

 

(אולי יורשה לי הקטן לנסות להרחיב מעט: כפי שמסבירים את התועלת  של תפילה לגבי חולה – הרי אין התפילה "משנה את דעתו והחלטתו

של בורא העולם" אז למה מתפללים לרפואה וכו'? אלא על ידי התפילה, האדם המתפלל בכל כוונת לבו, מעלה את עצמו לדרגה רוחנית אחרת.

הוא כבר לא אותו אדם לגביו נקבע, כי יהיה חולה, אלא אחרי ההתעלות מגיע לו התייחסות אחרת שונה מאשר עד כה. גם בני ישראל שהו

במדרגה מאד בעיתית של מ"ט שערי טומאה. ורק המודעות כי ישנו בורא עולם המסוגל לגאול אותם ממצבם הקשה והנואש והתפילה הבאה

כתוצאה מידיעה זו, העלתה את בני ישראל למדרגה אחרת על מנת להחיש את הגאולה מ- 430 שנה ל- 210 שנה).

 

מכת ברד:  "ויחדלו הקולות והברד לא ניתח ארצה..."

אחרי תפילתו של משה רבנו נעצר הברד במקומו. כפי שגם רש"י מדייק: אפילו חתיכות הברד שהיו באוויר, נשארו תלויים ועומדים "ולא

ניתח ארצה". והמדרש מרחיב ומסביר כי גם הקולות "נשארו תלויים ועומדים בשמים". נשאלת כמובן השאלה: מאחר והיום אנו לא רואים

את חתיכות הברד מעל מצרים – מה קרה להם. וכן - מה עלה בגורל הקולות? אלא במדרש הגדול על פ' וארא אנו מוצאים הסבר לתופעה

מעניינת זו: הברד ירד בימי יהושע-  אחרי שהיו תלויים באוויר 41 שנה !! – במורד בית חורון (יהושע י-י"א).הקולות לעומתם היו באוויר

כחמש מאות שנה !! כפי שכתוב במלחמה על מחנה ארם:"וה' השמיע את מחנה ארם קול רכב..."

(הערה אישית: ללמדנו מה שנאמר לנו שוב ושוב על ידי חכמי המוסר:  שום דבר בעולם לא הולך לאיבוד אלא מקסימום משנה צורה או מקום.

כמות האנרגיה בעולם קבועה ונתונה ובידי האדם לשמור עליה. ומה שנכון לעמים – אומרים החכמים  נכון ונכון בוודאי לגבי מילים: שום

מילה הנאמרת לא הולכת לאיבוד, אלא הקב"ה שומר אותה לשימוש בבוא העת. אי לכך מוטלת עלינו חובה קדושה שלשמור על כל מילה

היוצאת מהפה מאחר ואנו לא יודעים איזה "רושם" היא עושה בעולם (כדברי חז"ל)

 

מכת בכורות:  "וכל בכור בהמה"

נשאלת השאלה: מה הבהמות חטאו כי מתו גם הם במכת הבכורות?

אלא האמת שלא חטאו כלפי בני ישראל אלא הם מתו על מנת לא להשאיר למצרים פתח לטעות כי הבכורים של הבהמות (שכידוע היו "קודש"

ושמשו בחלקם  למצרים כחפץ לעבודה זרה)נצלו בהיותם "יותר חזקים" (חס וחלילה) מאשר הקב"ה.

 

"וירא כי אין איש.."

בנוסף לפירוש המובא על ידי רש"י {שמשה ראה בנבואה כי מאותו מצרי לא יצא גר שיצטרף בעתיד לעם ה'}, ניתן גם לפרש כי משה פשוט

שם לב כי "אין עם מי לדבר" עקב מצבו הקשה, בו נתון העם.  היה צורך לגלות את ה"איש" בתוך ה"עבד",  את הצד של הביטחון העצמי

שאבד. פירוש נוסף: "וירא כי אין איש". מי בעצם הלשין לפרעה כי משה הרג את המצרי -  הרי לא היה שם איש? אלא הניצול עצמו הלך והלשין על משה. כאשר משה הבין את דרגתם הנמוכה, אליה הידרדר העם, הבין כי יש לפעול במהירות כדי לחזק את רוחו של העם. ואז החליט לצאת אל אחיו ולהטות שכם ולסבול ביחד עמם כפי שנאמר "ויצא אל אחיו".

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה