מה ענה ר' חיים שמואלביץ לשאלה: איך ייודעים את הש"ס? (1 תגובות לחידוש זה)

נכתב על ידי אריאל מרדכי פנדל, 21/5/2019

 שתי לידות הן לאדם:

אחת – בעל כורחו, ואחת – מדעתו,
אחת – על ידי אחרים ואחת – על ידי עצמו.
ראשונה – לקתה בחבלי לידה, שנייה – התברכה בחבלי יצירה.
ראשונה – מאורע לשעתה, שנייה – נמשכת כל ימי חייו של אדם.
ראשונה – עיקרה לידת גוף, שנייה – כולה לידת נשמה.
ראשונה – יציאתו מבטן אימו לאוויר העולם, שנייה – התגלות מהותו על ידי תורה ומצוותיה.

וכך אמרו חכמים:

"כל העושה תורה לאמיתהמעלין עליו

כאילו הוא עשה וברא את עצמו." (מדרש תנחומא, פרשת 'כי תבוא', א')

מפני שפתח לנפשו שערי חיים חדשים ...

ומתן חיים זה הוא מעשה בראשית של בריאה חדשה.

     (הרב אלימלך בר שאול, מצווה ולב).


גם המדרש בפרשתנו (בחוקותי, פרשה לה, ז) עוסק ב'לידה העצמית' שבתורה. וכך אומר המדרש:

"אם בחוקותי תלכו וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם 
אֹתָם"- אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: (אל תקרי 'ועשיתם אותם' אלא ככתבו 'ועשיתם אתם') אָמַר לָהֶם, אִם שְׁמַרְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה הֲרֵינִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם עַצְמְכֶם.

     (הערה פרשנית: מבאר ה'קרבן אהרון' (בהקדמה לתורת כהנים') שלפי המדרש ביאור הפסוק הוא שהשכר הוא לא רק בפסוק הבא "ונתתי גשמיכם בעיתם" אלא במילים "ועשיתם אותם", שבשכר הליכה בתורה נעשה הוא עצמו לברייה חדשה).

כמו שהמלמד בן חברו תורה "כאילו ילדו", כך גם זוכה הלומד בעצמו להיוולד, לחיים חדשים. אפשר להסביר חיים חדשים אלו בשני רבדים: הגלוי והנסתר. ברובד הגלוי, ע"י החכמה והתובנות שלומדים בתורה, מתמלאים החיים באור אחר, טעם חדש לחיים. וברובד הנסתר, התורה היא החיים של העולם, היא ה'כלי חמדה' שבאמצעותו ברא ה' את עולמו, 'אסתכל באורייתא וברא עלמא'. אם העולם מקבל חיים חדשים ע"י התורה (כמבואר בטוב טעם בספר נפש החיים שער ד), על אחת כמה וכמה שמי שעוסק בתורה מקבל חיים חדשים, חיות חדשה. (וכן כל מצוה ומצוה, משפיעה על האדם והעולם בשני רבדים אלו, הנגלה והנסתר). 
 

אלא שלמעשה לא כל אחד זוכה 'להיוולד מחדש' ע"י לימודו. הרבה פעמים הלימוד עובר לידינו ולא בתוכנו. לא מרגישים שמחה, סיפוק ומלאות בלימוד. מדוע?
כששאלו את ר' חיים שמואלביץ זצ"ל, איך זה אפשרי לדעת את הש"ס, ענה: לא צריכים לדעת ש"ס אלא להיות צמא לש"ס. 
מי שצמא, התורה מרוה אותו. מי שיש לו רצון להבין, הוא עשוי באמת ללמוד דברים חדשים.
ידוע המעשה ברבי פרידא שלימד את תלמידו ארבע מאות פעם, ולאחר שלא הבין, לימד אותו עוד ארבע מאות פעם. אומר היה ר' חיים שמואלביץ זצ"ל שהוא מתלהב בסיפור הזה לא מסבלנותו הרבה של הרב, אלא מכח הרצון האדיר של התלמיד שיודע שהוא צריך לשמוע כל דבר ארבע מאות פעמים ובכל זאת התעקש להמשיך ללמוד.

יש לצרף לכאן את דברי הראי"ה זצ"ל (אורות התורה פרק ו, יג) בענין שקידה בתורה מתוך צמאון:
יש מוסר פנימי של שקידת התורה, הבא מאהבת האומה וכבודה: איך לא ירצה בן ישראל לדעת את כל תורת אומתו, החביבה והקדושה. לכל פרטיה, עד כמה שידו מגעת באהבה נאמנה. ודרך זה פתח הוא לעסוק בתורה לשמה במובנה היותר נשגב.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (1)
אריאל מרדכי פנדל (22/5/2019)
יש להעיר שלא רק בלימוד תורה האדם נוצר מחדש, אלא גם בכל מצוה, שהרי לשון המדרש (דלעיל) הוא: "אם שמרתם התורה" (ויותר מפורש בזוהר הקדוש המובא להלן).

אמנם בזהר הקדוש מופיעה אותה דרשה (על מה שכתוב "ועשיתם אותם" חסר ו') אך באופן אחר לגמרי, וז"ל:

"מאי ועשיתם אותם? אלא מאן דעבד פיקודי אורייתא ואזיל באורחוי, כביכול " עביד ליה לעילא ". [ואם זה לא מספיק מפורש, ממשיך הזוהר ואומר:] אמר קודשא בריך הוא: כאילו עשאני".

איך אפשר להבין דבר פלאי זה? בהמשך שם מבואר שבכל מצוה נעשה שם ה', למשל במצות צדקה: "וכגוונא דעבד בר נש לתתא, הכי נמי עבד לעילא ממש, זכאה חולקיה דזכי " למעבד שמא קדישא " לעילא, בגין כך צדקא סליק על כולא".
ע"י המצוות אנו מרחיבים את מקום הקדושה ומגלים את שמו בעולם. בעצם, בזכותנו ה' מולך בעוה"ז באופן גלוי יותר (כמו שבראש השנה נאמר: "אימרו... כדי שתמליכוני עליכ
(להמשך התגובה לחץ כאן )