chiddush logo

תלונת המים - מפלגת דתן ואבירם

נכתב על ידי איתיאל, 3/7/2019

 "א וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.  ב וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.  ג וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה.  ד וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.  ה וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה:  לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת.  ו וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם".


תלונה זו מוזרה. היא לא מכירה בהיסטוריה של חטא המרגלים שגרם להישארות בני ישראל במדבר, ותמהה מדוע זה קורה.
היא גם לא מכירה בכך שכבר היה תקדים להמתקת המים במרה.
ובפרט היא לא מכירה בכיוון - הולכים להיכנס לארץ ישראל - ארץ זבת חלב ודבש, וטוענת כביכול המדבר הוא היעד, ולכן מתריסה שהוא אינו מקום זרע.

נראה לבאר:

הטענה זהה כמעט לחלוטין עם טענת דתן ואבירם שטוענים "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר... אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן-לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם". 

בכך בעצם מהווה הפרשייה סיום של פרשת קורח. ב"קואליציית האופוזיציה" של קורח ועדתו טופלה בפרשה שעברה בהרחבה טענת "כל העדה כולם קדושים", דרך מבחן הקטורת והמטות, ובתיקון ע"י הגדרת תפקיד הכוהנים.

לעומת זאת, טענת דתן ואבירם לא טופלה מהותית. ויש לבאר מהי אותה מפלגה.

מוכרחים לומר שדתן ואבירם לא היו סתם שני נרגנים. אם כך היה, לא ברור למה משה טורח לבוא במיוחד לנסות לפייס אותם, ולמה הקב"ה יוצר בריאה חדשה יש מאין בנס בו האדמה בולעת אותם.

אלא נראה שדתן ואבירם היו ראשי מפלגה שטענה כך, ובפרשתנו באים תלמידיהם הרבים וטוענים את טענתם.

הראב"ע מעיר כאן הערה מעניינת, שלא מתואר בתורה שום אירוע בין השנה השנייה ליציאת מצרים ועד לשנה הארבעים. כלומר: יש כאן "חור שחור" של 38 שנה!

אם נשווה את זה להיסטוריה של עם ישראל - נראה דבר דומה. מאז היציאה לגלות, יש התרחשות רבה בתחילתה וכן בסופה, אך כל שאר הגלות די "משעממת" מבחינה היסטורית. עם ישראל עסק בעיקר בלשרוד.

לאחר גזירת המרגלים, קיבלו אותו הדור את הגזירה והבינו שאכן הם לא ראויים להיכנס לארץ, והחלו לרעות במדבר, ואין מה לספר עליהם.

לאחר 38 שנה קם דור חדש, שלא היה בגזירת המרגלים, ויודע שהוא מיועד לגאולה - לכניסה לארץ. לפתע הגאולה אינה חזון רחוק, אינה דבר ערטילאי, תקווה רחוקה ולא מוגדרת, שורה בסידור - אלא נושא המונח לפתח.

בזמן זה מתחילים לשאול: מהי בדיוק הגאולה? איך היא נראית? מה החלק שלנו בה? האם זה בכלל שייך ומתאים לנו?
וכמו בדור האחרון לגלות, בו צמחו בעם ישראל כיוונים רבים לגבי הגאולה - אלה שכפרו בה, או שלא היו מוכנים לקבל את הצורה המעשית שלה, אלה שהציעו כיוונים אחרים לגאולה (קומוניזם לדוגמה - שבין מהפכניו הראשונים היו הרבה יהודים), או שסברו שהיא לא מתאימה לנו ושינו כיוון (רפורמים, חילונים וכו').

עד הרקע הזה יכולה לצמוח טענת סיעת דתן ואבירם, שהבינו לפתע שתביעת הגאולה רובצת לפתחם וחששו:
בהסתכלות חיצונית זה לא נראה מעשי. כל מנהיגי הדור זקנים ונפטרים (שניים מהם בפרשתנו: מרים ואהרון, ומשה כבר בן 119). כיוון ההליכה נראה עוקף ולא מוכן לכניסה (לא נלחמים עם עמון ומואב ועם אדום, מגיעים עד הור ההר הצפונית באיזור הגולן וחוזרים דרומה עד מול יריחו).
מתוך כך הם טוענים שאין באמת סיכוי להיכנס לארץ. הכול רק תרגיל דחייה של משה רבינו. בסוף עם ישראל הולך להמשיך להיתקע במדבר, ללא זבת חלב ודבש וללא מקום זרע, ללא נחלת שדה וכרם.

נראה לומר שיש כאן משהו יותר עמוק. חז"ל אומרים שדתן ואבירם הם הם אותם אנשים שהשאירו מהמן שבכליהם למחרת, ולא סמכו על הבטחת ה' שיוריד להם מן מדי יום ביומו. הם גם מזהים אותם כאותם האנשים הניצים במצרים, שמשה ניסה להפריד ביניהם, והם ביקרו את התערבותו, ובכך גרמו לו לברוח ממצרים - ובעצם דחו את תהליך יציאת מצרים בכמה עשרות שנים. גם בבוא משה ואהרון לראשונה לפני פרעה לדרוש את שילוחם - פגעו בהם בצאתם אנשים המזוהים בידי חז"ל כדתן ואבירם, וביקרו את פעולתם - "הבאשתם את ריחנו בפני השלטונות ונתתם להם תירוץ להכביד עלינו".

נראה שהביקורת של דתן ואבירם לא התחילה מה"היתקעות" במדבר בעקבות חטא המרגלים, אלא הגיעה הרבה לפני. עוד לפני יציאת מצרים הם נאבקים בה. יש להם אידאולוגיה נגדה. זה לא רק שהם מתרעמים על כך שהם לא הגיעו ל"נחלת שדה וכרם", אלא הם מתרעמים על הוצאת ממצרים, שמכונה בפיהם בצורה מפתיעה, בתיאור השמור לארץ ישראל - "זבת חלב ודבש"!

ברור שהמצב במצרים לא היה "דבש" כמו שהם מתארים אותו. אז מה הם רוצים?
אלא שמדובר כאן ב"נקודת הנוחות" - הפחד לצאת מהמצב החסר והפגום אך המוכר לטובת יציאה לחירות לא נודעת.

יותר מזה, דתן ואבירם מעדיפים, כמו הרבה עובדים, להיות שכיר בעל משכורת קבועה (אמנם בינונית) על פני עצמאי בעל אפשרות להתעשרות (אך בסיכון). במצרים בני ישראל אמנם עבדו בפרך, אך קיבלו חסות מצרית, וכך לא נאלצו להתגונן מפני אויבים, וקיבלו את פרנסתם הבסיסית (סיר הבשר, הדגה והירקות שחולקו בתום יום העבודה). ביציאתם ממצרים נאלצו בני ישראל לדאוג למזונם, להתגונן מול אויבים ולדאוג למערכת שלטון וסדרי הנהגה.

המנטליות הזו מתבטאת גם במן. המן הצריך לסמוך על ה' שיעשה נס ויוריד שוב לחם מן השמיים, בעוד דתן ואבירם רצו ביטחון עצמי בסעודה של מחר.

למעשה מדובר בראיית של עבד ה' - הסומך עליו שיעזור לו בכל האתגרים של בן חורין - פרנסה, שלום וסדר, לעומת עבד עבדים - שלא מוכן לזרוק את יהבו על ה' ומחפש בטחון ארצי באדם - גם אם נמוך מאוד.

משה ואהרון נענשים בעקבות פרשה זו שלא יכנסו לארץ, "יען לא האמנתם בי להקדישני". יש לדייק כי העונש הוא לא שהם לא יכנסו, אלא שלא יכניסו את העם. כנראה שהביקורת היא בעיקר על העם, שחסר אמונה, כפי שביארנו. הוא לא מוכן להיכנס לטירחה ולאומץ של להאמין בה', כפי שמתבטא בטענתם במי מריבה. משה ואהרון כמנהיגים חוטפים (כמו הערה פיקודית על כשלון של החיילים הפקודים). ממילא, המשמעות היא גם אישית - שמשה ואהרון לא יכנסו.

אכן בספר דברים מאשים משה את העם - "ויתעבר ה' בי למענכם". ולפיכך הוא רואה צורך לנאום בהם נאומי אמונה ארוכים לקראת כניסתם לארץ, כדי שיהיו ראויים להיכנס למדרגת האמונה של הכניסה לארץ - שבה אין ביטחון כלכלי בנילוס המשקה, אלא "למטר השמים תשתה מים, עיני ה' אלוקיך בה, ורק אם שמוע תשמע".

התיקון המיידי מגיע בתזכורת לעם כיצד ה' זוכר אותם, כמה כדאי להאמין בה'. הוא יכול להוציא מים מצור החלמיש, ולהפוך את המדבר לבטוח.
רק כשחסר אמונה מרגישים במדבר - עם נחשים שרפים מכישים, כנוהגו של מדבר. להזכיר להם שבאופן טבעי, במשך כל אותם 38 שנים היו ראויים להתמודד עם פגעי המדבר של נחשים וצמאון, שנחסכו מהם בחסד ה' על הבוטחים בו.

ורק כשירימו את העיניים למעלה בעיקר נחש הנחושת, ויזכרו: "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמיים - היו מתרפאים, ואם לאו - היו נימוקין".

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע