התמודדות אקטואלית עם הפוסטמודרניזם

נכתב על ידי אליהו טרבלסי, 19/7/2019

 

הרב אליהו זיני בטכניון אמר פעם שמעולם לא היו כל כך הרבה לומדי תורה בעם ישראל, ומעולם לא היה מצב שכל כך הרבה לומדי תורה לא מבינים מה שהם לומדים.

מתוך כל המאגר הגדול של לומדי התורה חייבת להיות קבוצת עילית שלומדת גם את הדברים הגדולים, ואם אנחנו מאותה חברת עילית אז עלינו לקחת אחריות על עם ישראל ולהביא לידי שינוי משמעותי.


המחלוקת בין הרב קוק לרש"ר הירש

א.      השלב המכריע לפי הבנתי בעידן המודרני וזה סביבת 1880, ההבדל בין העולם שלפני לעולם שאחרי. ההבדל הוא שלפני כן הפילוסופיה הכללית ששלטה בעולם הייתה של הפילוסוף עמנואל קאנט, ומשנות ה80 ואילך הופיע ניטשה. וזה בדיוק הפוך אחד מהשני, קאנט מלמד אותך להיות ילד טוב וניטשה מלמד אותך להיות פרא אדם.

מה עושים הרבנים מול שתי בתי המדרש האלה?

האחד מהם הוא רבי שמשון רפאל הירש, שלוקח את קאנט ומכניס אותו לתוך בית המדרש, או את היהדות לתוך קאנט, עם קצת טיבול היגליני. ואז יש איזה הרגשה שיש סוף סוף יהדות שיכולה להתמודד עם העולם המודרני והדרישות הנורמליות שלו.

אבל מגיע לשכונה איזה פרא אדם שאומר שאת כל זה צריך לשרוף, כל זה לא שווה כלום. ואז יש אנשים כמו ברדיצ'בסקי ברנר וכדומה שמושפעים מהדברים האלה, ואז הרבנים חוללו את הרב קוק, בהתחלה את צייטלין ואח"כ את הרב קוק ועד עצם היום הזה העולם הכללי נתון בין הקצוות של קאנט וניטשה או אם תרצו הרש"ר הירש והרב קוק בתור תרגומים של הקצוות האלה.

 

היחס לפוסטמודרניזם

ב.      עכשיו יש לנו גם שחקן שלישי חדש, והוא הפוסטמודרניזם, והוא מבהיל את כולם.

והאמירה של הפוסטמודרניזם היא:  ואוו, זה הכל עניין של נרטיב! אני חידשתי לזה שם קראתי לזה רב נרטיביות. ישנה היום נטיה להיות רב נרטיבי הכל לגיטימי הכל אפשר, אין שום אמת מוחלטת, חוץ מהאמת שאין אמת.

כל אחד מבין שמבחינה לוגית הפוסטמודרניזם לא מחזיק מעמד, כי הנחת היסוד של המודרניזם זו הנחה שישנה קביעה שאין אמת, הקביעה – היא אינה פוסטומדרניסטית כיוון שהיא אמת, קביעה. אם כן כשל עוזר ונפל עזור.

אם כן מבחינה לוגית זה אינו מחזיק מעמד, אך מבחינה קיומית אנחנו רואים שזה כן מחזיק מעמד ואפשר לומר שמתוך ייאוש או יצר הרע או מכל מיני שיקולים אני בוחר להגן על עמדה בה הכל לגיטימי.

השאלה איך מתמודדים עם זה. ויש שלוש אפשרויות שונות להתמודדות עם הפוסטמודרניזם שהם בבחינת עבר הווה ועתיד:

 

·         עמדת העבר: זו העמדה השמרנית, העמדה השמרנית אומרת בוא נשוב להגן על עמדות שמרניות, למשל יצא לאחרונה ספר של הרב חיים נבון "מכים שורשים" שכל כולו שמרנות אפילו קיצונית במידה מסויימת, על אף שאינני בטוח עד כמה הוא מאמין בזה. וזה די דומה במישור אחר לעמדה שאנחנו מוצאים היום בבתי המדרש של הנטייה אל החרדיות, כלומר ישנה הבנה שהלכנו רחוק מידי אל העולם החיצון ושילמנו מחירים גדולים מידי, בואו נחזור אחורה אל מה שמצטייר בתור יהדות אוטנטית של 'גדוילים' וכדו'. זו עמדה של התבוננות אחת המציגה נסיגה, של לפחות להציל את הדור.

 

·         עמדת ההווה – זו ההתמודדות של הרב שג"ר, הרב שג"ר אומר בואו נעשה לפוסטמודרניזם מה שעשה הרב קוק לכל העמדות שבעולם – נפנים. נקבל את מה שטוב ואז הוא עושה בין פוסטמודרניזם רק לבין פוסטמודרניזם קשה כשהוא מקדם את הרך ודוחה את הקשה ונשאלת השאלה האם זה הצליח או לא הצליח כל אחד ישפוט בעצמו מה זה אומר עבורו.

 

·         עמדת העתיד - העמדה השלישית (זו דעת הרב שרקי) והיא הנכונה והיא: שהפוסטמודרניזם יוכרע ע"י הפוסט פוסטמודרניזם, או אם תרצו פ"פם, שהכוונה היא ההבנה שניצוץ האמת שיש בפוסטמודרניזם הוא חשוב מאוד והוא יסוד ההרסני, ההריסה של תבניות החשיבה המקובעות, קפואות, הכרחיות, מעין מה שכותב הרב קוק בישראל ותחייתו יז' על חורבנה של הפילוסופיה ע"י עליית הסובייקטיביות, ועליית האקסיסטנציאליזם , והרב קוק אומר שכל השבירה, המחיקה של תבניות החשיבה זה כדי לפנות מקום להופעה עליונה של חזרת נבואה. כלומר אם אנחנו מסתכלים על הפוסטמודרניזם בתור מחק שמוחק את הלוח, אז השאלה היא מה כותבים אחרי המחיקה הזו. ומה שכותבים זה המקום הפנוי להתגלות אלוקית. כך שהשבת רוח הנבואה היא השלב הבא של הפוסטמודרניזם.

 העניין הוא שגם בזה מן הסתם יהיו הרבה מאוד משברים הכתוב אומר: "וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ." זאת אומרת שהתחדשות הנבואה תחולל ניסיונות שיכשלו ויביאו לתסכול עצום ואחרי הכישלונות, משהו יצמח.

אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה תהליך ליניארי, זה תהליך שאנחנו צריכים להיות מודעים לסכנות שיש בו, אבל בסופו של דבר, זה מה שיצמח.

תפקידנו כעת.

ג.       יצא לי לאחרונה למצוא בספרייה חוברת שנכתבה על ידי הרב הראשי של פאריס לפני שלושים שנה, חוברת מאוד מעניינת אחת החוברות המעמיקות שראיתי בנושא והנושא שלה זה בתרגום לעברית "יהודי מה זה", לא מיהו יהודי אלא יהודי מה זה, לא מיהו יהודי כי את זה כולם יודעים, אלא מה הוא התוכן הממלא את המושג "יהודי". ושם הוא אומר שכדי לענות על השאלה הזאת צריך להסתכל על כל הקבוצות שרוצות להיות יהודים, כולל אלה שאינם רוצים להיות דתיים ואינם רוצים להאמין באלוהים, ואינם אפילו רוצים להיות ציוניים, ולראות מה בכל זאת גורם לאותם האנשים לרצות להיות יהודים על אף שלפעמים הם רחוקים מאוד מאוד מכל סממן חיצוני יהודי. והאם נצליח לנסח עבורם את מה שעושה אותם ליהודים


ושם הוא מגיע למסקנה מאוד מעניינת, שמה שנותן תחושה של יהודי לאותם יהודים זו היא תחושת השליחות, כלומר בעוד שכל מי שעשה משהו גדול בעולם עשה לעצמו, היהודי מחפש תמיד לכתחילה לעשות עבור זולתו, ואם נשים לב הנקודה הזאת היא קריטית להתפתחות בדור שלנו, אתם יודעים שאני עוסק למשל בנושא של בני נוח והאוניברסליות של היהדות, אחת הסיבות שאני עושה את זה זה לא בגלל שאני אדם שהוא אוניברסלי מיסודו, יכול להיות שכן אבל זו לא הנקודה. 


יש במציאות של היום 2 דברים שקורים:

 א. שהגאולה תקועה.

 ב. שישנם שסעים רבים בחברה הישראלית, 


הפילוג המרכזי בחברה הישראלית זה בין שמאל לימין. כשאם נביא את זה עד כדי קריקטורה שהימין הוא פרטיקולריסטי רוצה רק יהודים והשאר לא מעניינים אותו, השמאל לעומת זאת, עושק רק בגויים היהודים לא מעניינים אותו, קוסמופוליטיות מוחלטת, וכיוון ששניהם שייכים לחברה הישראלית כנראה שיש איזה נקודם ארכימדס שמחברת ביניהם, והנקודה הזו היא הנושא האוניברסלי, זאת אומרת שאתה מדבר על החזון הפשוט של ונברכו בך כל משפחות האדמה, אתה מכניס לאותו בית את שתי העמדות, שהרי האחד אומר נכון, רק על ידי תבוא הברכה!  צריך קודם כל להקים אומה אך השני אומר שהעיקר הוא משפחות האדמה.


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה