קבלו ביטול שירים אתכם הכי גבוה שרק אפשר (1 תגובות לחידוש זה)

נכתב על ידי ברוך עינב, 6/9/2019

בס"ד

חשבתי בעה"י לתת פירוש נוסף למשנה: "אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ" (אבות ד, א). "הכובש" אותיות "הכבוש". המילה "את" מסמלת את הכל היינו מא' ועד ת'. "יצרו" אותיות "צורי", שהמצודת דוד והמלבי"ם מפרשים: מלשון צור וסלע ור"ל חזקי, תקפי, ע"כ. והביטוי מהוה רמז ל-ד', מקור כל הכוחות, הברכות והישועות כולם, שזהו אחד מהכינויים שלו, שכל מה שיש לכל הברואים זה רק ממנו יתברך, ובתוך כך גם כל הכח והעצמה שלנו. ויוצא מכאן שהגיבור האמיתי הוא האדם שכבוש ע"י בוראו מא' ועד ת', היינו ממליך אותו יתברך באופן מוחלט על כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו וכל בחינות הנפש, רוח ונשמה שלו ומי שזכה גם על החיה והיחידה. ולא דומה אדם שהיצר הרע והשטן מושלים בו לאדם שממשיל את האינסוף ב"ה עליו, וכך הוא הולך בדרכו, עושה את רצונו ונהנה לשמחו. כך בדיוק הפך רבי עקיבא למי שהוא, בזכות שהתמסר לעבודת בוראו וללימוד התורה מגיל 40 עד 120, וסגר את עצמו במשך 24 שנים בבית המדרש מבלי לראות את אשתו ולו פעם אחת. זה גם מה שהפך את רשב"י לאחד מגדולי ישראל, ששהה לא פחות מ-13 שנים במערה יחד עם בנו שם למדו תורה כשהם מבודדים מכל שאר בני האדם.

המילה "את" באה גם לרבות, כדכתיב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א), וע"פ המדרש "את השמים" לרבות חמה ולבנה, כוכבים ומזלות "ואת הארץ" לרבות האילנות ודשאים וגן עדן (בראשית רבה א), וגם: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא), כדי לרבות את אחיו הגדול, אשת אביו ובעל אמו, וגם: "אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים י, כ) לרבות תלמידי חכמים. ניתן ללמוד מכאן שהאדם צריך להיות במגמה מתמדת של ריבוי של עוד ועוד חלקים מעצמיותו, מהותו, אורחות חייו אותם הוא מתאים ומבטל ל-ד' יתברך, וככל שיצליח בכך הוא מוציא מהכח אל הפועל את כל היכולות הפנימיות החבויות בו והופך את עצמו לגילוי מדויק יותר של ד' יתברך שמהוה המשך ישיר של אור האינסוף.

ישנם שני פסוקים שלכאורה סותרים זה את זה. הראשון: "עֲצֶרֶת לַ-ד' אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז, ח), והשני: "עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, לה). והגמ' (ביצה טו: וגם פסחים ח:) מביאה מחלוקת לגבי יו"ט בין רבי אליעזר שלדעתו או כולו ל-ד' או כולו לכם לבין רבי יהושע שלדעתו יש לחלקו חציו ל-ד' וחציו לכם. ההלכה בכל הימים הטובים היא כרבי יהושע, ובחג השבועות באופן יוצא מן הכלל אפילו רבי אליעזר מודה לרבי יהושע.

ולעניות דעתי אפשר לומר שבעומק הדברים אין כאן כל מחלוקת, מאחר ויש צורך בשני הפסוקים האלה שהשילוב ביניהם מעניק התיחסות שמתאימה את עצמה לאדם בשלבים השונים של עבודת ד' שלו. וכך בתחילת דרכו יש מאן דאמר שכולו לכם שמתיחס למדרגתו הרוחנית הנמוכה, וכמובן שאין הכוונה כאן לתינוקות וילדים מתחת לגיל חינוך מאחר והם אינם מצווים כלל. לאחר מכן האדם מתחזק ומתקרב לבוראו, ואז הוא מקיים את ההלכה מעיקר הדין לפי חציו ל-ד' וחציו לכם. ואם זכה, הוא מגיע בשלב מסוים למדרגה רוחנית עליונה שבה הוא מצליח לבטל את רצונו לרצון ד' באופן מוחלט, כדאיתא במשנה: "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ" (אבות ב, ד), וכך אין בקרבו שני רצונות שמנוגדים זה לזה אלא רק רצון אחד ויחיד שמנחה אותו בכל דבר וענין בחיים וזה רצון ד', ואז באמת אין כל הבדל עבורו בין "עֲצֶרֶת לַ-ד' אֱלֹהֶיךָ" לבין "עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם", שהכל ענין אחד ורצון אחד עבורו וזה רצון ד', שמה שהאדם רוצה זה בדיוק מה ש-ד' רוצה, ומכאן נמצא שאין כל מחלוקת. וזה אחד מהסודות הגדולים ביותר כיצד להגיע לאושר והשמחה הגדולים ביותר בחיים שהאדם מצליח לחיות כבר בעוה"ז ע"פ עולם המושגים של העוה"ב, שהרי ד' יתברך שלם בכל שלמות אפשרית, והוא מקור השמחה ומקור הכל, וככל שהאדם דבק בו יתברך הוא הולך ומתדמה לו ונהיה כמותו, ואז הוא זוכה להתמלא בכל השפע והאורה האלוקיים כפועל יוצא של החיבור, הדבקות וההתבטלות שלו לאינסוף ב"ה.

וזה בדיוק הסוד של כל הצדיקים הגדולים, קדושי עליון כמו רבי עקיבא ורשב"י, שהגיעו למדרגתם הרוחנית העליונה מאחר והצליחו לבטל את רצונם לחלוטין לרצון ד' והצליחו לעלות על המסלול של כולו ל-ד' כדוגמת שבעת הרועים, ואין גבורה גדולה מזו, שבזמן שרוב בני האדם נשלטים ע"י הנפש הבהמית שלהם, הם הצליחו להשליט את הנשמה האלוקית על הנפש הבהמית, להכניע את היצר הרע ולכבוש את כל התאוות שלהם, כדברי דוד המלך: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהלים קט, כב), וגם מכאן ניתן להבין מדוע דוקא הוא זכה להיות הרגל הרביעית במרכבה יחד עם שלושת האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב ע"ה.

וזה גם המכנה המשותף של רובם המכריע של גדולי ישראל כמו הגר"ע יוסף זצ"ל, הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, הבאבא סאלי זצ"ל, הרב כדורי זצ"ל ולהבדיל בין החיים לחיים הגר"ח קנייבסקי שליט"א, הגר"י עדס שליט"א והגר"מ אליהו שליט"א, שהתמסרו לחלוטין ללימוד התורה ובזכות כך הפכו לגדולי עולם בתורה, מידות, יראת שמים ואהבת ד'. זאת המטרה שכל אדם שרוצה באמת להיות אחד מגדולי ישראל צריך לשים לשים לעצמו, ואמנם אף אחד לא מצפה שהאדם יגיע למדרגות האלה תוך שנה או שנתיים אך עליו לרצות בכך בכל מאודו, לכוון לכך ולעשות כל מאמץ אפשרי כדי לחתור לעבר המטרה הנכספת הזאת, שיזכה להגיע בשלב מסוים למדרגה העליונה הזאת שבה הוא עובד את ד' במסירות מוחלטת, דבקות ואהבה, תמימות ושלמות, אמונה ובטחון ברמות הגבוהות ביותר שרק אפשר. המשמעות של כל אפשרות אחרת היא שהאדם מסתפק מראש בבינוניות בדבר החשוב ביותר בחייו, וזה הדבר הראוי ביותר שבו האדם צריך לשאוף לשלמות יותר מכל דבר אחר. שהרי אם כל אדם מבין שישנם תפקידים רבים שדורשים מסירות נפש מצד האדם אם הוא באמת רוצה להגיע להישגים משמעותיים כמו לוחמים קרביים, דוקטורים ופרופסורים, כל שכן שכל אחד צריך לדעת שאין ראוי יותר מעבודת ד' שהיא החשובה בעולם שלמענה יהיה מוכן כל אדם למסור את נפשו.

ועוד אפשר לומר ש"עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" נאמר לעם ישראל בראשית דרכם כשהיו במדבר ולכן הציווי הוא בדרגה קלה יותר, ולעומת זאת "עֲצֶרֶת לַ-ד' אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז, ח) אמר להם משה רבינו לעם ישראל בסמוך לכניסתם לארץ המובטחת כדי להכינם אל הרגע המיוחל לו חיכו וציפו אבות אבותינו שיוכלו ללמוד את התורה הקדושה בארץ הקודש כשביהמ"ק עומד על תילו בעיר הקודש. כתיב: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ד' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם" (דברים יז, יח-יט) ומכאן נלמד שספר התורה של המלך היה ספר דברים, ויש בכך רמז למה שצריך לעשות האדם שרוצה להיות מלך אמיתי, ואכן ככל שהוא מבטל את עצמו יותר ויותר אל ד' יתברך כך הוא מתדבק בו ומתדמה לו יתברך, בדומה לטיפת מים (שנאניש אותה לצורך המשל) שמתמזגת עם האוקיינוס הגדול והופכת לחלק בלתי נפרד ממנו, וכל זאת מאחר והטיפה ידעה שהיא והאוקיינוס זה שני דברים מאותו מין ששייכים לאותו ענין, ומין נמשך למינו, כדברי רבי אליעזר: "לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו" (בבא קמא צב: וגם חולין סה.), והיא לא רצתה להיות מנותקת ממקור המים הגדול אלא בחרה להתחבר אליו, ובכך הצילה את עצמה, אחרת היתה מתיבשת תוך זמן קצר, והצעד הזה גרם לה להפוך לחלק בלתי נפרד מהאוקיינוס הגדול, וכעת היא מבינה שזה הדבר הטוב ביותר לה היתה יכולה לזכות. כפי שמביא רבי משה שלמה כשר בספרו "שערי החסידות" בשם הרב חיים בן-בצלאל בספר החיים: "הדבק ובטל לדבר הרי הוא כמוהו".

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (1)
עומר221199 (15/9/2019)
תודה רבה !!! תבורך
ציורים לפרשת שבוע