"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאד מְאד" – "שהיו יולדות ששה בכרס אחד" [שמות,א,ז, וברש"י]

בתוך 210 שנה שבעים נפש הופכים לשש מאות אלף גברים, היינו כמה מיליונים  כולל נשים וילדים. חישוב פשוט מביא למסקנה שאכן ילדו שישיות על גבי שישיות. ברם, אין סומכים על הנס, ולכן בזמננו, אין משאירים הריון רב-עוברי כפי שהוא.

"הריון מרובה עוברים" מוגדר משלישיה ומעלה. שלישיה יכולה להתפתח גם בהריון ספונטאני, אבל השכיחות של הריונות מרובי עוברים בזמננו נובעת מטיפולי פוריות. ככלל, הרופאים משתדלים שלא יושג הריון מעל תאומים (הנחשב כישלון) כי זהו הריון בסיכון גבוה, ולכן המגמה להימנע מכך. בעבר היו נוהגים להחזיר כמה שיותר עוברים בהפריות, מתוך תקווה שאחד או שנים יתפתחו, אבל ברכת ה' הביאה למדיניות שאין מזריקים לרחם יותר משנים, ולאחרונה יש מגמה הדוגלת בהחזרת עובר אחד בלבד. יש רופאים המבקשים להחתים את המטופלים על התחייבות מראש שאם יהיו יותר –יסכימו לדילול וישאירו תאומים. כמובן שאין לחתום על כל התחייבות אלא אם מצוין בה שכל צעד יעשה ע"פ ההלכה ובתיאום עם רב פוסק.

דילול עוברים נעשה בדרך כלל בשבוע 12-13 להריון (ולא לפני כן כי אז הפעולה תסכן את כולם) כלומר לאחר 40 יום. כאשר מדוברברביעיה ומעלה (וכן במה שנקרא ttts) יש המלצה רפואית גורפת לדלל, בשל החשש מאיבוד ההיריון כולו. גדולי הפוסקים התירו זאת, והשוו זאת לדין "רודף" הידוע, ובפרט שמדובר בעוברים שעדיין אינם בגדר "נפש"[ציצ"א,כ,ב, ונשמ"א בשם הגרשז"א ויבדלח"א הגרי"שא] בשלישיה המצב מורכב יותר, כי עיקר החשש שם ללידה מוקדמת ולקריסת הפגיות ולא לאיבוד ההיריון כולו, ויש לבחון כל מקרה לגופו בזהירות יתרה.