אהל קבע ואהל עראי , בניין בכלים

נכתב על ידי שמואלסול , 13/2/2012

 מסכת שבת פרק כ'
משנה,  ר' אליעזר אומר תולין את המשמרת ביו"ט, ונותנים לתלויה בשבת,וחכמים אומרים, אין תולין את המשמרת ביו"ט ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנים לתלויה ביו"ט :
ביאור המשנה כפשוטה

המשמרת הוא כלי המשמש בתהליך עשיית היין והיא כמין שק .  שנותנים לתוכה את שאריות המוצקים שנשארו לאחר דריכת הענבים כדי למצות מהם את שארית התירוש שעדיין ספוג בהם .
וכפי המשתמע מהניסוח של המשנה עולה . שדרך השימוש במשמרת הוא שקודם ממלאים את השק במוצקים. ולאחר שממלאים אותו תולים אותו על גבי מתקן המיועד לכך  .
ופירוש משנה זו  משתמע כך,
דעת ר' אליעזר. שביו"ט הקל אין שום מניעה מלשמר ולפעול בדרך המקובלת ביום חול .ולכן מותר לתת את השמרים לתוך המשמרת ולתלותה כשהיא מלאה  . ואילו בשבת החמור . יש לשנות ולכן אין לתלות את המשמרת כשהיא מלאה אלא יש לתת את השמרים למשמרת כשהיא כבר תלויה
ודעת חכמים שגם ביו"ט הקל אין לפעול בדרך המקובלת . אלא יש לשנות ולתת את השמרים רק במשמרת שכבר תלויה . ואילו בשבת החמור אין לשמר כלל 
ויסוד מחלקותם של ר' אליעזר וחכמים . הוא בחומרתו של הסינון האם הסינון יש בה משום מלאכה אם לאו . לפי חכמים יש בסינון משום מלאכה ולכן בשבת אין לסנן כלל. וביו"ט על אף שהותר בה אוכל נפש בכל זאת כדי שלא יבאו לזלזל בקדושת יו"ט יש לשנות מהצורה המקובלת לעשות ביום חול ,
ור' אליעזר סובר שאין בסינון משום מלאכה. ולכן ביו"ט הקל שהותר בה אוכל נפש גם במלאכה גמורה  . לכן בסינון שאינה מלאכה כלל אין צורך לשנות בה כלום , ובשבת שחמור יותר. והיות שהסינון היא כעין מלאכה לכן על אף שמותר לסנן  בכל זאת צריך לעשות שינוי 
בירור תפיסת הגמ' בפי' המשנה
ונראה איך הגמ' למדה  את המשנה 
גמ' השתא ר' אליעזר אוסופי אהל ארעי לא מוספינן למיעבד לכתחילה שרי וכו' ר"א סבר לה כרבי יהודה דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש וכו'  , 
הרי כפי מה שעולה מהגמ', שאין עניין תליית המשמרת נוגעת כלל לעצם השימור אלא יש בו עניין אחר לגמרי והוא עניין עשיית אהל עראי לפי שיש בתלייתה אלמנט של עשיית אהל ,
( ומה בין תליית משמרת לעשיית אהל יתבאר בהמשך )
והיות שאין חולקים בדבר זה שכו"ע סוברים שאין עושים אהל ארעי לכתחילה לא בשבת ולא ביו"ט, ויותר מכך, שהרי מצאנו במשנה בפרק כל הכלים דף , מחלוקת ר' אליעזר וחכמים בפקק החלון אם פוקקים בו בשבת אם לאו. וביאר רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן את המחלוקת שהם חולקים בהוספת אהל ארעי אם מתור להוסיף אם לאו שר' אליעזר סובר שאין מוסיפין על אהל ארעי וחכמים סוברים שמוסיפים ( וזה כשלעצמו תמוה שהרי לפי פשוטו המשנה עוסקת שם בעניין מוקצה ) , הרי שר' אליעזר עצמו מחמיר באהל ארעי יותר מחכמים ,וא"כ למה כאן הוא מתיר לתלות את המשמרת ביו"ט,
ולכן הוכרחה הגמ' לומר שיסוד המחלוקת של ר' אליעזר וחכמים בעניין תליית המשמרת הוא לגבי ההיתר של מכשירי אוכל נפש האם גם מכשירי אוכל נפש הותר ביו"ט אם לאו,
ור' אליעזר שמתיר לתלות את המשמרת. הטעם לפי שהוא סובר כרבי יהודה  שמתיר לעשות ביו"ט גם מכשירי אוכל נפש  ולא עוד , אלא שהוא מוסיף על דברי ר' יהודה והוא מתיר גם מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם מעיו"ט :
וחכמים שאוסרים את תליית המשמרת הטעם מפני שהם סוברים שמכשירי אוכל לא הותרו לעשותם ביו"ט ,
ובנוסף למחלוקת זו נחלקו עוד ר' אליעזר וחכמים במשנה . לגבי עצם הסינון אם יש בה משום מלאכה אם לאו
ונמצא שיש כאן במשנה שני מחלוקות בין ר' אליעזר וחכמים בשני עניינים נפרדים שאין ביניהם שום שייכות וכל הקשר ביניהם הוא מקרי לחלוטין בכך ששניהם נסובים סביב עניין המשמרת ,
העניין הראשון נוגע באיסור של תליית המשמרת שאיסורו הוא מטעם עשיית אהל ארעי לכתחילה ביו"ט שאסור לכו"ע , ומחלוקת ר' אליעזר וחכמים היא לגבי מכשירי אוכל נפש ביו"ט אם הותר אם לאו,
והעניין השני  הוא לגבי סינון השמרים בשבת, שלחכמים הסינון היא מלאכה ולכן בשבת אסור לסנן כלל , ואילו ר' אליעזר סובר שאין בסינון משום מלאכה, ולא עוד, אלא שמותר לכתחילה לשמר בשבת וביו"ט , 

האומנם  ?
תפיסת אביי את המשנה
בהמשך הגמ' איתא, איבעיא להו תלה מאי אמר רב יוסף תלה חייב חטאת א"ל אביי אלא מעתה תלה כוזא בסיכתא הכי נמי דמחייב, אלא אמר אביי מדרבנן היא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ע"כ:
ולכאורה הגמ' כאן מנותקת לגמרי מהגמ' הקודמת שנקטה כדבר פשוט שהעניין בתליית המשמרת הוא מפני האיסור של אהל עראי,  
והגמ' דנה כאן מחדש ותוהה על מהות האיסור של תליית המשמרת ,  
וסבר רב יוסף שיש בזה משום מלאכה ואיסור תורה , והשיב עליו אביי אלא מעתה וכו' ולכן ביאר אביי שהאיסור הוא מדרבנן כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול,ופירוש הדבר . שהגם שאין שום בעי' בעצם תליית המשמרת, ואין בזה לא איסור תורה ולא איסור דרבנן , בכל זאת היותה של התלייה חלק מהתהליך של הסינון, היא שגורמת לה להיאסר . לפי שבשבת ויו"ט גם בדברים שאין בהם משום איסור מלאכה. בכל זאת יש עניין לשנות בהם מהדרך שרגילים לעשותם ביום חול וזאת כדי לא להתנהל בהתנהלות יום חולית ,  ולכן סוברים חכמים שביו"ט היות שהוא קל שכן הותר בו עשיית אוכל נפש לכן לא צריך להימנע לגמרי מסינון השמרים ומספיק כדי לשנות מהתהליך היום חולי בכך שנימנע מתליית המשמרת ולכן אין תולין את המשמרת כי אם מערב יו"ט , ואילו בשבת שחמור מיו"ט צריך להימנע לגמרי מהעיסוק בסינון :
ומהות חומרת הסינון לחכמים,  כפי שרואים בהמשך הגמ' בדף ע"א אמר רבה שימר חייב , היא מפני שהסינון לחכמים היא מלאכה גמורה , ואילו לר' אליעזר אין בהסינון משום מלאכה כלל
הרי לדברי אביי יסוד המחלקות של ר' אליעזר וחכמים הוא לגבי עצם הסינון האם יש בה משום מלאכה אם לאו,ומכח קביעה זו נגזרת ההיתר או האיסור של תליית המשמרת   ור' אליעזר שסובר שהסינון אינה נחשבת למלאכה לכן ביו"ט שהותר בו מלאכת אוכל נפש, אין צורך לשנות מאומה מספיק שהסינון אינה מלאכה,
ואילו לחכמים שסוברים שהסינון הינה מלאכה לכן הגם שהסינון הותרה ביו"ט משום אוכל נפש מ"מ צריך לשנות בה כדי להבדיל מיום חול, ואילו בשבת היא אסורה לגמרי
הרי שלאביי שני הדברים תליית המשמרת וסינון השמרים, אכן שזורים זה בזה, וכפי שעולה מפשטות המשנה ודלא כתפיסת הגמ' הקודמת  
( וגם רבה בר רב הונא סבר כן כמו אביי, כדמוכח בגמ' דף קלט עב'  אמר רבה בר רב הונא מערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בה רימונים ותולה בה שמרים וכו' , הרי שהוא סובר שאין שום איסור בעצם תליית המשמרת וכל האיסור הוא כדי לשנות מההליך הרגיל של הסינון )
ובכן האם ישנם שני תפיסות בגמ' בהבנת המשנה ?
המשך בירור תפיסת אביי את המשנה

בהמשך הגמ' איתא מנקיט אביי חומרי מתניתא ותני הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור אהלי קבע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא מותר לנטותם לכתחילה,
כאן אביי מאגד את האיסור של תליית המשמרת יחד עם האיסור של הגוד והכילה והכסא גלין באגודה אחת מה שאומר לכאורה שארבעתם אסורים מאותו הטעם, וא"כ הרי שהאיסור של תליית המשמרת הוא בעצם התלייה של המשמרת וכמו הגוד , והכילה , וכסא גלין. ולא מפני שהיא חלק מהליך הסינון, 
נמצא לכאורה שאביי סותר את עצמו שכן הוא בעצמו פי' שהטעם הוא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ,ולא עוד אלא שבטעם האיסור של כל אלו פי' רש"י שהוא מטעם עשיית אהל ארעי, ולפ"ז נמצא שאביי חוזר לתפיסת הגמ' הראשונה שהעניין בתליית המשמרת הוא משום איסור עשיית אהל עראי ,
וזה תמוה מאוד
בביאור שגם דברי הגמ' ודברי אביי לא באו לפרש את המשנה  
והנראה לומר שגם סוגיית הגמ' שהקשתה על ר' אליעזר מכך שאין עושין אהל עראי, וכן אביי כשמנקיט חומרי מתניתא , 
לא באו לפרש את המשנה ולא להסביר את המחלוקת של ר' אליעזר וחכמים כלל, וכן לא התייחסו כלל לטעם האיסור של תליית המשמרת שבמשנה , 
אלא הטעם במשנה באיסור תליית המשמרת לכו"ע הוא כפי שעולה מקריאת המשנה וכפי שפירשה אביי.
שיסוד המחלוקת של ר' אליעזר וחכמים הוא בחומרת הסינון, וסיבת ההימנעות מתליית המשמרת היא כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול 
אבל היות שיש לתליית המשמרת היבט נוסף שלא נידון במשנה והוא ההיבט של עשיית אהל עראי , ולהיבט הזה הגמ' מתייחסת בקושיתה שאיך יתכן שר' אליעזר מתיר לתלות את המשמרת, ובלי קשר לחומרת הסינון הרי יש בתלייתה אלמנט של עשיית אהל עראי וא"כ היה צריך להיות אסור לתלות את המשמרת ולוא מטעם שיש בה משום עשיית אהל עראי  ,
וכן אביי כשהוא מנקיט חומרי מתניתא.אביי כאן. אינו בא לפרש את סיבת האיסור במשנה,שכן את המשנה הוא כבר פירש בסיבת האיסור הוא כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול , אלא שהיות ויש לתליית המשמרת פן נוסף  שלא נידון במשנה כלל והוא עניין עשיית אהל עראי, לכן אביי מונה אותו בתוך כלל הדברים שנאסרו משום אהל , 

ביאור עניין עשיית אהל עראי במשמרת
 ומהוא עניין זה של עשיית אהל עראי
ובכלל איך ניתן להבין שבתליית המשמרת נעשה כאן אהל.
ולכאורה זה דבר רחוק מהדעת שכן מה השייכות בין תליית מתקן לסינון שמרים לבין נטיית אהל,
ואם בגלל שבכך שהוא מותח את שולי השק על גבי הכלי נעשה כאן אהלא. וכמו שפי' רש"י, זה קשה מאוד וכי האיסור לעשות אהל בשבת הוא שאסור לעשות אהלא. הרי האיסור לנטות אהל בשבת הוא מטעם היותו תולדה של מלאכת בונה  ואם כן מה בכך אם נעשה כאן אהלא
בביאור עניין אהל עראי שאין הכוונה לאהל זמני אלא לאהל שאינו קשור, ובביאור מהו אהל קבע. ומהו אהל עראי, ולמה כלל חייבים על אהל קבע 
וכדי לדון בכך צריך קודם כל להגדיר מהו אהל קבע, ומהו אהל עראי,
ואיך יש בנטיית אהל משום מלאכת בונה ,
ובכן, אהל שחייבים עליו בשבת משום מלאכת בונה, כפי שרואים בגמ' בכמה מקומות  זהו סככה שעשוי כדי להגן על הקרקע שמתחתיו מפני השמש והגשם, ואינו מבנה קבע אלא עראי, והדרך שעושים אותו הוא ע"י שפורסים בד או מחצלת או כל דבר שניתן לפרק ולנייד אותו, וקושרים אותו בכזה סוג קשר שבגמר השימוש ניתן להתיר אותו

וצריך ביאור שאם עראי פי' זמני נמצא שכל אהל הוא  אהל עראי, ואם כן מהו אהל קבע ומהו עראי,
ועוד צריך ביאור שהיות וכל אהל הוא זמני אם כן למה בעצם חייבים על עשיית אהל. הרי ידוע הכלל שנאמר במשנה בתחילת פרק הבונה , זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב , הרי שלפי הכלל הזה היה צריך להיות פטור על עשיית אהל שכן היא מלאכה שאינה מתקיימת שהרי כל כולה היא עראי
במלאכת בונה התחדש חידוש שגם על בניין לזמן חייבים משום בונה, ובביאור האב של מלאכת בונה, ובביאור שאהל יש בו משום תולדת בונה הגם שהוא בעצם לא בניין    
והנה בירושלמי דף נב, ב מה בניין היה במשכן. שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה. א"ר יוסי מכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור כמי שהיא לעולם. א"ר יוסי בי רבי בון מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה. הדא אמרה בנין לשעה בנין. הדא אמרה אפילו מן הצד. הדא אמרה אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה בנין על גבי כלים בנין. אדנים כקרקע הן. ע"כ 
וכן הוא בירושלמי בתחילת פרק הבונה
והנה הקמת המשכן כולל את כל ההקמה כולה. החל מלהניח את האדנים ונתינת הקרשים לתוכם , וכן להבריח את בריחיו, והקמת עמודיו, ועד לפרישת היריעות מלמעלה ולאו דווקא נתינת הקרשים בתוך האדנים ( שמות פרק מ פסוקים יח ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו, יט ויפרש את האהל על המשכן וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה , )וא"כ למה נקט הירושלמי נתינת הקרשים בתוך האדנים דווקא
ומכך שהירושלמי נקט דווקא את נתינת הקרשים בתוך האדנים . רואים מכך שדווקא נתינת הקרשים בתוך האדנים הוא האב של מלאכת בונה, ולמדים אנו מכאן שמהותו של בניין זהו חיבור שני חלקים קשיחים ביחד , ולכן גם אם נתינת הבריחים בתוך הקרשים אכן נחשב לחלק מתהליך הבנייה הוא היות וזה מחזק את המבנה ולכן חייבים עליו משום מלאכת בונה אבל בכל זאת אין זה האב מלאכה אלא שהוא מהסתעפויות של מלאכת בונה לפי שאין זה אלא הוספה וחיזוק על הבניין הקיים
וכן פריסת האהל על המשכן יש בו משום בונה. כמו שאנו יודעים שבעשיית אהל קבע חייבים עליו משום בונה, אבל גם זה אינו האב של מלאכת בונה. לפי שקשירה אינה הופכת את שניהם לחלק אחד, אלא שהוא תולדה של בונה, ( והיותו תולדה של בונה הוא כפי שיתבאר בהמשך ) 
ראי' מהירושלמי שמלאכת בונה שונה מכל שאר המלאכות 
והנה בירושלמי יש את אותו הנידון לגבי מלאכת קושר ירושלמי דף נא, ב מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים. ולא לשעה היתה. אמר ר' יסה מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהוא לעולם. א"ר יוסה מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהיא לשעה. א"ר פינחס מתופרי יריעות למדו.וכו' ,

ורואים דבר מעניין ביותר שעל אף שגם במלאכת בונה וגם במלאכת קושר בשניהם הירושלמי מקשה את אותה הקושיא. ולא לשעה היתה , אבל המסקנה של הירושלמי שונה בכל אחד מהם. שבמלאכת קושר מכוח הקושיה הזו הירושלמי חוזר בו ומחפש מקור אחר למלאכת קושר, 
ואילו במלאכת בונה מכוח הקושיא הזו הירושלמי מסיק שע"כ אין בעי' עם זה שהוא לשעה וגם בניין לזמן נחשב לבניין וחייבים עליו משום מלאכת בונה ,
נשאלת השאלה מדוע מה שונים שתי המלאכות הללו
והנה מכך שהירושלמי מקשה בשניהם את אותה הקושיא . ולא לשעה היתה . רואים מכך שהקושיא אינה ספציפית לא למלאכת קושר ולא למלאכת בונה אלא שהוא קושיא כללית שלא יכול להיות שדבר שהוא לשעה ייחשב למלאכה,
והקושי הזה נובע מהיסוד שנשנה בתחילת פרק הבונה זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב , שלפי הכלל הזה כל דבר שאין לו קיום לא נחשב למלאכה ולכן כל דבר שהוא לשעה אינו יכול להיחשב למלאכה
ולפ"ז המסקנה שהירושלמי הסיק במלאכת בונה שבניין לשעה נחשב לבניין ,היא המסקנה המחודשת וע"כ שהירושלמי סובר שנאמר חידוש מיוחד במלאכת בונה שבשונה מכל שאר המלאכות שדבר זמני אינו נחשב למלאכה. כאן בבונה גם בניין לשעה נחשב למלאכה
השאלה מדוע. מה מיוחד במלאכה זו ,
החילוק בין בניין לזמן לבין בניין עראי וביאור עניין אהל עראי 
והנה למסקנת הירושלמי שבניין לזמן נחשב לבניין , צריך לבאר מהו בניין לזמן והאם בניין לזמן ובניין עראי הם אותו הדבר,
וע"כ שהם לא אותו הדבר שהרי ידוע שאין חייבים על בניין עראי וכל איסורו הוא רק מדרבנן (ביצה לא ע"ב באוירי דליבני ) הרי על כרחיך שבניין עראי אין פירושו בניין לזמן , ואם כן מהו בניין עראי 
ונראה שבניין עראי אין פירשו בניין לזמן לפי שגם בניין לזמן הוא בניין אלא שהוא לזמן , אבל בניין עראי הכוונה לבניין של אבנים ללא טיט שאבניו אינם מחוברים כלל , וכן בניין של פרקים שחיברו אותו באופן רופף, והיות שחלקיו אינם מחוברים כלל לכן הוא אינו נחשב לבניין. לפי שבניין זהו חיבור של חלקים
אבל הוא נקרא בניין עראי על שם השימוש העראי שעושים בו  בתור בניין על אף שאינו בניין ועל שם השימוש העראי הוא נקרא בניין עראי ולכן כל מבנה שאינו מחובר או שמחובר בצורה רופפת אין חייבים לא על עשייתו ולא על פירוקו , וזהו בניין עראי 
ואילו בניין לזמן פירושו בניין שהוא מחובר מחלקים מתפרקים. אבל הוא מחובר ומהודק היטב ועד שיפרקו אותו הוא עומד יציב
אהל קבע פירושו עשוי כהלכתו קשור היטיב ,ואהל עראי פירושו לא קשור 
ולפי זה אותו הדבר באהל היות ואהל זהו מתקן של סככה שקשורה היטב  כדי שהרוח לא תעיף אותה, ולכן  אהל  קשור נקרא אהל קבע שחייבים עליו משום בונה 
אבל סככה שאינה קשורה אינו נחשבת לאהל ואין חייבים עליה משום בונה, 
אבל הוא נחשב לאהל עראי על שם השימוש בו כבאהל שהוא שימוש עראי
וזהו גם הסיבה שאהל שאין לו גג טפח אין חייבים עליו משום אהל ונחשב כאהל עראי לפי שאהל זהו גג והיות שאין לו גג לכן אין הוא אהל. אבל היות שעושים בו שימוש של אהל לכן השימוש הזה מחשיב אותו לאהל עראי , 
היוצא מדברינו
שבניין פי' מבנה שמורכב מחלקים שהם מחוברים ,
ובניין קבע הוא בניין העשוי בחיבור של אבנים עם טיט, וכן כל חיבור שאינו עשוי לפרק כמו חיבור עם דבק או תקיעה עם מסמרים ,
ובניין לזמן זהו חיבור של פרקים שעשוי לפרק בתום השימוש
וחיבור על ידי קשירה אינו נחשב לבניין. שהרי הירושלמי מנה רק את נתינת הקרשים בתוך האדנים ולא את קשירת היריעות ליתדות ,
ואהל קבע זהו אהל שקשור היטב 
ואהל עראי זהו סככה שאיננה קשורה 
ובמלאכת בונה נאמר חידוש שבשונה משאר המלאכות גם בניין שהוא לזמן נחשב לבניין והוא בכלל מלאכת בונה
ואהל על אף שאינו בניין  מ"מ חייבים על עשייתו משום תולדה של בונה 
טעם החידוש במלאכת בונה שחייבים על בניין לזמן , וכן שחייבים על עשיית אהל משום מלאכת בונה 
והטעם  שמלאכת בונה שונה מכל שאר המלאכות וחייבים גם על בניין לזמן, וכן הטעם שחייבים על  עשיית אהל משום מלאכת בונה, 
נראה לי שהיות שדרכם במדבר כיושבי אהלים שכל מגוריהם היה במבנים מתפרקים ובאהלים ולכן הקמת אהל ליושבי אהלים הוא כעין בונה שלנו. לפי שהאהל מהווה תחליף לבניין ושניהם משמשים לאותה המטרה שזהו מגורים ,
בעניין בניין בכלים  
ובירושלמי שם בהמשך.
דן אם החידוש הזה. שבניין לזמן והכוונה בבניין של פרקים הוי בניין.
האם הוא כלל בכל מלאכת בונה. ולכן גם כן בכלים שעשויים חוליות שהדרך להרכיבם לצורך שימוש  גם בהם שייך מלאכת בונה בהרכבתם
שהרי מה ההבדל בין בניין שהוא של פרקים לבין כלי של פרקים , 
או שכל החידוש נאמר דווקא בבניין על גבי קרקע ואשר עשוי למגורים דווקא שם התחדש חידוש זה ,
ואילו כל שאר המתקנים שאינם בניין על גבי קרקע אין בהרכבתם משום בונה ואין חייבים עליהם משום מלאכה
והירושלמי שם מביא מוטה של גילה שאין הרכבתו מהודק ואמר ר' זעירא על זה שאין זה אלא כנותן לבנה על גבי לבנים כלומר ללא חיבור כלל ולכן אין חייבים על הרכבתו , ומסקנת הירושלמי שאין בניין בכלים
ונידון זה האם יש בניין בכלים נמצא בבבלי במסכת שבת וביצה מספר פעמים . ובפשטות לפי הבבלי הוא מחלקות בין ב"ש וב"ה וכפי שהבבלי מפרש את המשנה במסכת ביצה פרק ב משנה ה' שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי ב"ש וכו' אין זוקפין את המנורה בי"ט , ובגמ' מאי קא עביד אמר רב חיננא בר ביסנא הכא במנורה של חליות עסקינן דמחזי כבונה דב"ש סברי יש בנין בכלים וב"ה סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים
ובמסכת שבת בכמה מקומות יש את הנידון הזה אם יש או אין בניין בכלים
ביאור עניין עשיית אהל עראי בתליית  המשמרת 
והנה יישנם כלים של פרקים שמתחברים אחד בשני והוא כעין חיבור בניין, ויישנם כלים שצריך להעמיד אותם ולתלותם  והוא כעין העמדת אהל,
וכמו שיש נידון האם יש בניין בכלים של פרקים, כמו כן שייך לדון האם יש אהל בכלים והכוונה באותם כלים שמעמידים אותם על ידי תלייה וקשירה כמו המשמרת וכמו הגוד,
וגם בכלים של פרקים שדורשים חיבור , וגם בכלים שדורשים העמדה וקשירה , בשניהם אין בהם משום מלאכת בונה , אבל שניהם אסורים לכתחילה מדרבנן לפי שהם כעין בונה  
וזהו כוונת הגמ' במה שנקטה שיש במשמרת משום אהל עראי כלומר שיש בו משום אהל בכלים אלא שהיות ואין לא בניין ולא אהל בכלים ואינו אסור  כי אם מדרבנן לכן הוא נקרא בשם אהל עראי 
שימוש הגמ' במלת אהל לאפוקי כלים 
ונראה לי שיש עירוב לשון בגמ' בין אהל לבניין וכוונת הגמ' בהרבה מקומות שהיא אומרת אהל הכוונה לבניין על גבי קרקע שבא לאפוקי בניין של כלים , ראה גמ' ביצה לא' ע"ב על המשנה בית שהוא מלא פירות ונפחת וכו' ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל , שואלת הגמ' ואמאי והא קא סתר אהלא , והכוונה לבניין על גבי קרקע ,
וכן בגמ' בעירובין לה גבי נתנו במגדל של עץ הגמ' דנה אם יש לו תורת כלי או אהל וגם שם הכוונה לבניין על גבי קרקע
וכן כאן בסוגיה בפקק החלון אומר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה ביו"ט והרי מדובר בהוספת עראי על בניין קבע , והכוונה בזה לבניין על גבי קרקע
שימוש הגמ' במלת אהל עראי לכל מה שנאסר מדרבנן משום בונה 
וכן יש עוד עירוב לשון 
בין כל סוגי הדברים שאין חייבים עליהם משום מלאכת בונה אבל בכל זאת היות שהם דומים לבניין או לאהל לכן הם אסורים דרבנן , ובכללם מבנה של לבנים ללא חיבור של טיט , וכן אהל שאינו קשור , וכן מתקני כלים כמו הגוד והמשמרת
וכל אלה נכללים בגמ' בשם אהל עראי , והכוונה לדבר שיש בו איסור מדרבנן משום שהוא כעין בונה וכעין אהל
ולכן כוונת הגמ' בפקק החלון שהוא אהל עראי הכוונה שהיות והוא אסור משום בונה רק מדרבנן , וכן תליית המשמרת אסורה מטעם אהל בכלים והיא מכונה בשם אהל עראי מפני שהוא נכלל בכלל כל הדברים האסורים משום בונה רק מדרבנן
והנה אביי שמנקיט חומרי מתניתא ותני וכו'
לפי שהוא סובר שאין בניין בכלים וכן אין אהל בכלים ולכן משמרת וכילה וכסא גלין וטרסקל שהם או מתקנים שצריך להקימם או כלים של חוליות מפורקים וצריך להרכיבם, אינם אסורים מדאורייתא אבל בכל זאת הם אסורים מדרבנן. לפי שהוא כעין בונה של בניין בקרקע ,
אבל כלים שאינם מפורקים אלא שהם מקופלים מותר לפתוח אותם ואין בזה גם לא איסור מדרבנן
ואהל שהוא משמש ע"ג קרקע ובתנאי שהוא קשור טוב יש בו איסור מדאורייתא לפי שהוא כמו בניין לזמן שחייבים עליו
חומר מיוחד שיש בכל מה שדומה לאהלא
והנה  ישנם  בגמ' עוד סוג דברים שנאסרו משום עשיית אהל, בגמ' בדף קלט ע"ב על דברי המשנה ובכפיפה מצרית. אמר ר' חייא בר אשי אמר רב והוא שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח ופי' רשי וכן פירשו שאר המפרשים שהוא מטעם עשיית אהל שכן שיעור אהלה הוא טפח , וכן בהמשך הגמ' אמר רב האי פרונקא אפלגיה כובא שרי אכוליה כובא אסור , וגם בזה פי' רשי וכן פי' שאר הראשונים שהאיסור הוא משום עשיית אהל ,
וטעם כל אלו אולי לפי  שכל הווייתו של אהל הוא דבר עראי , ולכן חששו חכמים באהל רפוי יותר מאשר בבניין רפוי שכן אם נתיר אהל רפוי יבואו להתיר גם כן אהל מהודק
ולכן אסרו כל דבר שמזכיר עשיית אהל, ולכן הקפיד רב שלא יגביהו את הכפיפה מצרית טפח היות שזה מזכיר אהל וכן שלא יכסו את כל החבית בבד מפני שזה מזכיר אהל
ומקור לכך שיש חומרא יתירא באהל עראי מאשר בבניין עראי , מצאנו במסכת ביצה דף לב' ע"ב על המשנה אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהם את הקדרה, מובא בגמ' אמר רב נחמן אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביו"ט, איתבייה רבה לרב נחמן אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהם את הקדרה, א"ל שאני התם דקא עביד אהלא , אמר ליה רבה זוטא לרב אשי אלא מעתה בנה איצטבא ביו"ט דלא עביד אהלא הכי נמי דשרי א"ל התם בנין קבע אסרה תורה בניין עראי לא אסרה תורה וגזרו רבנן על בניין עראי משום בניין קבע והכא משום כבודו לא גזרו ביה רבנן :

ואם נתבונן שם נראה שתשובת רב אשי שונה לגמרי מתשובת רב נחמן והם אמרו שני דברים שונים לגמרי שאילו רב נחמן חילק בין אהל לבין בניין והחמיר יותר באהל עראי מאשר בבניין עראי
ורב אשי לא חילק ביניהם ולכן הוזקק לומר שבאבנים של בית הכסא משום כבודו לא גזרו ביה רבנן
הרי לנו התייחסות מפורשת לעניין זה של החומרא המיוחדת שנאמרה באהל יותר מאשר בסתם בניין וגמרות הרבה מחזקים את שיטתו של רב נחמן
וזה יכול להסביר את כל החומרות שיש בכל מה שמזכיר איזה שהוא עשיית אהל

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה