הפרשה הראשונה של ספר ויקרא. הספר בכללותו עוסק בעבודת הכוהנים בבית-המקדש. פרשת ויקרא מציגה את פרטי כמה מהקרבנות המרכזיים שהיו עולים במשכן ובבית-המקדש.

השבת מוסיפים לאחר פרשת השבוע את פרשת 'החודש', המפרטת את סדר קביעת החודשים בעם היהודי. קוראים אותה בשבת שלפני חודש ניסן, שהוא החודש הראשון למניין החודשים התנ"כי.

...הקרבנות שהיו עולים בבית-המקדש התחלקו למגוון סוגים, אך היה קרבן קבוע שהיה עולה בכל יום – 'קרבן התמיד'. זה היה קרבן זול יחסית, שהורכב מכבש אחד, מעט שמן, קמח ומלח. העם היה משתתף במימון הקרבן על-ידי תרומה של סכום שנתי, ששיעורו נמוך למדיי ושווה לכל נפש.

עבודת הקרבנות בבית-המקדש מייצגת את תהליך ההתקרבות של יהודי אל הבורא. קרבן התמיד, המייצג את סדר-החיים הקבוע והתמידי, מלמד אותנו כמה דברים חשובים. ראשית, אין דורשים מהאדם לתת את כל אשר לו לבית-המקדש, בלי להותיר לעצמו מאומה; אך תובעים ממנו לתת את המעט שהוא נותן – בלב שלם ושמח.

דבר נוסף: ה'תמיד' היה מוקרב בתחילת היום, לפני כל הקרבנות האחרים. הדבר מלמד אותנו כי בתחילת היום אנחנו זקוקים לרגע של התקרבות אל הקדוש-ברוך-הוא, על-ידי אמירת ברכות השחר והתפילה. כשאנחנו עוסקים במשך היום בעיסוקים הגשמיים, עלול זרם החיים לסחוף אותנו לכיוונים לא-נכונים. ההתחברות עם הבורא בתחילת היום שומרת ומגִנה עלינו מפני סטייה מהדרך, והיא 'קרבן התמיד' שלנו.

(על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 939)