יום הכיפורים התשס"ה

אירועי יום הכיפורים, נפתחים במעמד המרגש של תפילת כל נדרי.

את תפילת כל נדרי אנו פותחים בהכרזה "בישיבה של מעלה...הרי אנחנו מתירים להתפלל את העבריינין", אח"כ קוראים את הנוסח של כל נדרי שלוש פעמים, וכל זאת כשאנו אוחזים בידינו ספרי תורה.

שלושת רכיבים אלו, כל נדרי, שמתירין להתפלל את העבריינין וכן שאוחזים ספרי תורה, קצת מוקשים לי.

1)       כל נדרי- למה צריך לפתוח את תפילות יום הכיפורים בהתרת נדרים? הרי עשינו כבר התרת נדרים הבוקר, ובערב ראש השנה, וכן יש כאלה שעושים התרת נדרים ארבעים יום לפני ראש השנה ולפני יום הכיפורים. מדוע יש צורך לבצע שוב התרת נדרים בתחילת יום הכיפורים?

2)       מה משמעות ההכרזה שאנו מתירים להתפלל את העבריינין? מי העבריינים האלה? ומדוע דווקא היום אנו צריכים להתיר להתפלל איתם- מה לגבי כל שאר השנה? הם לא באים אף פעם להתפלל?

3)       מדוע אוחזים ספרי תורה? הרי לפי ההלכה, התרת נדרים היא ללא אחיזת ספר תורה.

לפני שננסה לענות על שאלות אלה, נזכור שעיקר עבודת היום ביום הכיפורים, מבוצעת

ע"י הפה- חמש תפילות, ועשרה וידויים.

זאת הסיבה שאנו מבצעים התרת נדרים עם הכניסה ליום הכיפורים- הרי כל השנה אנחנו מקבלים על עצמנו כל מיני התחייבויות, ולא תמיד אומרים גם בלי נדר, אם בכוונה ואם לא בכוונה, וחלק מהתחייבויות אלה אנחנו שוכחים למלא.

איך נבוא להתפלל לפני הקב"ה כאשר יש בעיה כזו של אמינות?

הרי הפה הזה שאנחנו עומדים להשתמש בו במשך כל היום, הוא אותו פה שהבטיח דברים, ללא שום כיסוי מאחוריהם.

התרת הנדרים, מסייעת לנו להיכנס ליום הכיפורים, כאשר דף ההתחייבויות ריק, כך מצד אחד האמינות שלנו כלפי הקב"ה לא נפגעת ומצד שני, אנחנו גם זוכרים שיש חשיבות לכל מילה היוצאת מפינו, ומבינים שכל הדברים שנאמר במסגרת התפילה יש להם משמעות, והם לא דברים מן הפה אל החוץ בלבד.

אם הצלחנו לתקן את הנושא הזה, אז הצלחנו לתקן את תפילתו של היחיד.

האם זה מספיק?

הגמרא במסכת ברכות מספרת שמחורבן ביהמ"ק נפסקה חומת ברזל בינינו לבין אבינו שבשמים. כלומר תפילות היחיד אינן מתקבלות בקלות.

מה התקנה- תפילה בציבור. הגמרא לומדת מהפסוק "הן אל כביר לא ימאס" אין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים.

אמנם השער הגדול עדיין נעול, אבל פותחים פשפש קטן כך שתפילות הציבור יוכלו לעבור.

מהו ציבור- במשך כל השנה מדובר בסה"כ בציבור אנשים קבוע שמתפלל יחד.

אך ביום הכיפורים אין הדבר כך. יש הרבה מתפללים חדשים שמצטרפים, ויש חשש שלא כולם ירגישו יחד באותו ציבור עם האחרים, וכך תהיה "הפרעה בשידור" מבחינת תפילת הציבור, לכן, לפני תחילת התפילות אנחנו מסכימים לצרף את תפילתנו עם תפילת כל אחד אחר בציבור, גם אם הוא נראה בעינינו עבריין (מי נקרא עבריין? כל מי שבצע עבירה כלשהי והרי אין צדיק בארץ שיעשה אך טוב ולא יחטא, לכן כולנו עבריינים במידה זו או אחרת...).

עיקר עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, היא הקטרת הקטורת בקודש הקודשים. מהם סממני הקטורת? "הצרי והציפורן והחלבנה"- מה זה חלבנה- בושם שריחו רע. מדוע צריך אותו בקטורת? אלא הקב"ה מלמדנו, שעלינו לצרף את כל עם ישראל יחד, גם את אלה לכאורה שריחם פחות טוב, כמו שאמרו רבותינו, כל תענית שאין בה מפושעי ישראל לא נקראת תענית.

סיכומו של עניין, חייבת להיות אחדות מלאה בעם ישראל, כדי שתפילותינו יתקבלו כגוש אחד.

כפי שהזכרנו, עיקר עבודת היום היא בפה, וישנה עבירה מסוימת שמבוצעת ע"י הפה, ופוגעת בצורה משמעותית באחדות העם, לכן עלינו לתקן עבירה זו. מדובר כמובן בלשון הרע. לשון הרע גורם לסכסוכים רבים בין אדם לחברו כפי שנאמר על המצורע, שנענש עקב כך שדיבר לשון הרע "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" מה נשתנה זה שהוא מחוץ לשלוש מחנות (ששאר טומאות הם מקסימום מחוץ לשתי מחנות)? אלא כיוון שהביא לפירוד בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, אמרה התורה בדד ישב-מידה כנגד מידה.

המידה הרעה הזו של לשון הרע, פשטה כל כך בעם, שהגמרא אומרת "וכולן בלשון הרע", כלומר לא תמצא מישהו שלא חטא בנושא לשון הרע.

ביום כזה, אומנם קצת קשה לדבר לשון הרע, כיוון שכל היום עסוקים בתפילות, אך מצד שני הפיתוי הוא גדול- ישנם אנשים שלא ראינו הרבה זמן, והיצר מגרה שנדבר איתם או עליהם.

הרי תמיד ניתן לחשוב או לומר "הנה פלוני, טוב שיש יוה"כ ורואים אותו בביהכ"נ."

הרי יוה"כ משופע בהתנהגויות שנראות כמו הצגה: אנשים שלא באים כל השנה לביהכ"נ באים היום, אנשים שלא תראה אותם אף פעם במנחה בשבת, נמצאים היום בכל התפילות, או אפילו מי שמגיע לתפילות אפילו בימי חול, אבל מסיים את התפילה חמש דקות לפני החזן, ואילו היום מסיים חמש דקות אחריו, הרי התנהגויות אלה נראות כמו הצגה, כיוון שדי בטוח שממחר יחזור להתנהגותו הרגילה.

אבל חשוב שנבין, שזוהי ההתנהגות האמיתית, וכל השנה זוהי למעשה ההצגה. בעצם היה רוצה כל אחד ואחד מאיתנו להתנהג בצורה הטובה ביותר בכל השנה, לבוא לביהכ"נ, להניח תפילין, לשמור שבת, אך עקב אילוצים (הרגלים, חברים, משפחה וכו') אנחנו בוחרים בדרך קצת שונה.

מספרים על חסיד אחד שהיה יהודי ירא שמים ובאמת התנהג והתלבש כמו חסיד.

אך היו לו עסקים עם גויים, והוא הרגיש שבעת המו"מ איתם עליו להיראות כמוהם. מה עשה? בבית ובתפילה היה לבוש כחסיד, וכשהיה יוצא לעבוד היה מתלבש כגוי.

כשעבר זמן, הרגיש לא טוב עם הנהגה זו, הרי רוב הזמן הוא לובש בגדי גויים וללבוש מידי פעם בגדי חסידים, נראה בעיניו כהצגה. החליט להפסיק ללבוש בגדי חסידים. כשראה אותו הרב, שאל אותו מה יום מיומיים. אמר לו "רבי הפסקתי לשקר". אמר לו הרב עד עכשיו חשבתי שאתה משקר כשאתה לובש בגדי גויים, עכשיו אני רואה שזה להיפך.

כולנו כמו החסיד הזה. לכולנו יש ניצוץ יהודי בוער, אך יש הרבה כיסויים שמכסים אותו, ותפקידנו לנסות ולהוריד כיסויים אלה.

כמו שאומרת ההלכה, שאין אדם מגרש את אשתו בעל כרחו. אך מה קורה אם בית דין מחליט שעליו לגרש אותה והוא אינו רוצה? "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"- מרביצים לו, או היום שמים אותו בכלא עד שיסכים. איזו מן הסכמה היא זו? אם כופין אותו אז זה אומר שהוא לא באמת רוצה.

אלא מסביר הרמב"ם, שלמעשה האיש אכן רוצה לגרש את אשתו, אך יש כל מיני תרגילים שעושה היצר הרע, כדי למנוע ממנו לבצע את הדבר הנכון, ומטרת הכפייה היא להביא את האדם לבצע את הדבר שהוא אכן רוצה, ע"י הסרת המניעות שמציב היצר הרע.

עד כאן הסברנו מדוע אנו מבצעים התרת נדרים- כדי להכין אותנו לתפילות יוה"כ, וכן מדוע אנחנו מתירין להתפלל את העבריינין- כדי להיכנס לתפילות תוך אחדות בעם ישראל.

נשארה השאלה- מדוע אנחנו אוחזים בספרי תורה?

ע"פ המסורת, ביוה"כ התקבלו הלוחות השניים, לכן רואים שיש ביוה"כ קשר ללימוד תורה.

אולי באים רבותינו ללמדנו, תרופה להתמודדות עם היצר הרע בכל השנה, כי הרי לא בכל יום אנו נמצאים באוירה של יוה"כ, בה קשה ליצר הרע לפעול:

"אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש" וכן "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין."

הדרך להתמודד ולהכניע את היצר הרע- היא ע"י לימוד התורה.

חשוב לשים לב. אומרים רבותינו- משכהו לבית המדרש- לא לברוח מהיצר הרע אלא למשוך אותו לביהמ"ד.

עלינו לדעת שאיננו יכולים להיפטר מהיצר הרע, אך עלינו להתאמץ ולעצב ולרסן אותו כך שיפעל לטובתנו.

וכן האמרה שאומרת שהתורה תבלין ליצר הרע- הרי תבלין בא לשפר את התבשיל ולא להחליף אותו וכך גם התורה לגבי היצר הרע, מעדנת ומשפרת את התנהגות האדם.

מעניין לציין שישנם שני מועדים שהשוו רבותינו ליוה"כ: "לא היו ימים טובים בישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים" וכן "כיפורים כ-פורים."

מה ניתן ללמוד מהשוואות אלה?

הגמרא בסוף מסכת תענית שואלת מה הסיבה שט"ו באב הוא יו"ט, ורוב הסיבות שמובאות שם, נוגעות למעשים שהביא לשיפור כאחדות של עם ישראל שאירעו בתאריך זה (הותרו שבטים לבוא זה בזה, והותר שבט בנימין לבוא בקהל, בטל הושע בן אלה פרוסדאות שהושיב ירבעם בן נבט), הסיבה האחרונה שמביאה שם הגמרא, היא שהפסיקו לכרות עצים למערכה, דבר שמציין את תחילת החורף, זמן בו צריכים להגדיל את משך הזמן ללימוד תורה.

גם בחג הפורים ראינו חשיבות לנושא האחדות- כל היהודים בשושן צמו שלושה ימים, מלחמות שנלחמו האויבים יחד נגד אויביהם, וכן ידוע, שלאחר אירועי פורים, קבלו היהודים עליהם את התורה שבע"פ- יום זה מציין עליית מדרגה בלימוד התורה.

מההשוואה שמשווים רבנן את יוה"כ לשני מועדים אלה, ניתן ללמוד שגם יוה"כ צריך לעסוק בנושא אחדות ישראל ולימוד התורה.

ניתן לעשות מעשה שמשלב הן את נושא לימוד התורה, והן את תיקון חטא לשון הרע וזהו לימוד הלכות לשון הרע. ע"י לימוד ההלכות, ידע האדם את החומרה של החטא, וכיצד יש להימנע ממנו, וכך עם הזמן, יוכל להימנע מהחטא.

מי ייתן, שבאמצעות האחדות שמושגת בכל עם ישראל היום, יתקבלו תפילותינו ברצון, ויכתבנו האל לחיים טובים ולשלום אכי"ר.