פרשת חוקת התשס"ב

פרשת השבוע מכילה מאורעות רבים, רובם בעלי משמעות שלילית, אך בסופה שני אירועים בעלי משמעות חיובית.

מרים מתה, נגזר על משה ואהרון שלא ייכנסו לא"י, אהרון מת, המקרה של נחש הנחושת, ואילו בסוף הפרשה כיבוש ארצות סיחון ועוג- תחילת כיבוש א"י.

בשיחה זו אתמקד באירוע של מי מריבה.

נראה לי שניתן ללמוד כמה דברים ממקרה זה:

ראשית, שלוש פעמים נשאר עם ישראל ללא מים, מרה, מסה ומריבה וכאן מי מריבה.
בשלושת המקרים אנו רואים תגובה קשה של העם למחסור במים, העם מתלונן אל משה, ואף יוצא כנגד יציאת מצריים והקב"ה.
אך למרות זאת, באף אחד משלושת המקרים, אין אנו רואים שהעם נענש בעקבות התנהגותם.
התגובה של הקב"ה בכל אחד מהמקרים - פשוט נותן מים לעם.
במרה - "ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, וישלך אל המים וימתקו המים".
במסה ומריבה - "והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם".
ובפרשה שלנו - "והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם".
חשוב להבחין שברוב המכריע של שאר המקרים, בהם העם בא נגד ה' בגלל קושי מסוים, מחסור באוכל, בשר, המרגלים - תמיד העם נענש. במרגלים - "כאשר דברתם באוזני - כן אעשה לכם" וכאן למרות שאמרו ולו גווענו - אין התייחסות.
ניתן לראות שכאשר הבקשה היא למים, ההתנהגות הקשה של העם נתפסת כלגיטימית,
ואין העם נענש בגינה.
הוריי, שיחיו, לימדו אותי מקטנותי, שמים זהו דבר שאין מעכבים אותו. אם מישהו מבקש מים יש לספק לו מים מיידית.
לדעתי יש כאן מסר דומה. מים זהו יסוד בסיסי של החיים, שבלעדיהם אין אפשרות להתקיים. לכן כאשר אדם נתקל במצב בו אין לו מים לשתות, לא ניתן לשפוט אותו על תגובותיו במצב זה.

דבר שני שניתן ללמוד הוא את מה שנאמר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". אנו רואים במקרה זה שגם משה רבנו, אדון הנביאים יכול לחטוא, כי הנה עובדה שהינו נענש על חטאו,
ולא נכנס לא"י.
משה רבנו - עליו מעיד הקב"ה לפני כמה פרשיות "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", כל עוד הוא בשר ודם קיימת האפשרות שימעד. זהו לקח חשוב שניתן ללמוד, האדם חייב תמיד להיות זהיר ולשים טוב לב למעשיו, שמא יש בהם איזושהי הידרדרות שיש לעצור אותה.
במסכת ברכות דף ה' עמ' א' נאמר "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע", כלומר תמיד יש להילחם ביצר הרע. אסור להירדם ולחשוב ניצחתי את היצר הרע, הוא לא יכול לי יותר. יש לשאוף תמיד לשפר את מצבנו ולתקן את דרכינו, אחרת המצב יכול לפנות לצד השני, חלילה.

דבר שלישי - נשאלת השאלה: מה באמת היה החטא של משה עליו נענש בצורה כה חמורה. המפרשים דנים בארוכה בנושא זה, ואני רוצה להתמקד באחד מהפרושים - משה נענש מפני שפגע בכבוד עם ישראל ודיבר עליו לשון הרע.
משה רבנו קורא לעם "המורים", מלשון מרי, כמו "וימרו על ים בים סוף", ועוד שהוא אומר זאת במעמד כל העם. הקב"ה אינו מוכן שאף אחד, ובמיוחד מנהיגו של העם, ידבר לשון הרע על עמו. לכן הקב"ה מחליט להעביר את משה מתפקידו, ומודיע שיהושע, ולא משה, יכניס את בני ישראל לארץ ישראל.

מקרה זה אינו המקרה הראשון בו משה מדבר לשון הרע על עם ישראל.
בתחילת שליחותו, למעשה במעמד קבלת השליחות, אומר משה לקב"ה "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי". תגובת הקב"ה - שני רמזים לכך שמשה דבר לשון הרע. ראשית הקב"ה אומר למשה להשליך את המטה - והמטה הופך לנחש. הנחש הוא הראשון שדיבר לשון הרע, כך הקב"ה רומז למשה שדיבר לשון הרע.

דבר שני - הקב"ה אומר למשה להכניס ידו לחיקו. משה מכניס ומוציא את ידו "והנה ידו מצורעת כשלג". ידוע שעונשו של מדבר לשון הרע הוא הצרעת ואכן משה נענש בצרעת.

ישנם מנהיגים נוספים של עם ישראל, שנכשלו באמירת לשון הרע על עם ישראל.

מפורסם סיפורו של אליהו הנביא, אשר לאחר מעמד הכרמל, ברח למדבר, שם מצא אותו הקב"ה ושאל אותו "מה לך אליהו", כלומר מה מעשיך כאן במדבר.

אלינו עונה - "קנא קנאתי לה' אלקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל". אליהו הנביא מדבר לשון הרע על עם ישראל ואומר שעזבו את ברית הקב"ה.

אחרי טקס מסוים הקב"ה מצווה על אליהו למנות את אלישע כמחליפו - מי שמדבר לשון הרע על עם ישראל לא יכול לנבא לו ולהיות מנהיגו הרוחני.

אגב, מכיוון שאליהו טען שבני ישראל עזבו את ברית הקב"ה, חייב אותו הקב"ה להיות נוכח בכל הכנסה לבריתו של אברהם אבינו, ברית מילה, כך הוא רואה בעיניו שדבריו אינם נכונים.

זו הסיבה שבכל ברית מילה, מכינים כסא לאליהו הנביא.

הערה נוספת על אליהו הנביא - מדוע במוצאי שבת אנו מזכירים אותו?

מכיוון שמובטח לנו שאין אליהו הנביא מגיע בערבי שבתות וימים טובים, עכשיו שיצאה השבת אנו מבקשים שיבוא שעה אחת קודם.

מסופר על רב אחד שביקש על הגאולה ביום שבת עצמו. שאלו אותו תלמידיו, "הרי מקובל עלינו שאין אליהו מגיע בשבת", אמר להם "תיקו" - "תשבי יתרץ קושיות ואבעיות", שיבוא ושיסביר את הקושיה.

נחזור לנושא:

ישעיה הנביא, במועד מינויו לנביא, אומר שהוא לא ראוי לנבואה מפני ש"איש טמא שפתיים אנוכי ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב", כלומר ישעיהו מדבר לשון הרע על עם ישראל ואומר שהם עם טמא שפתיים.

מיד נענש ישעיהו - עף אליו מלאך ובידו גחל לוהט, אותו הוא שם על פי ישעיהו כדי להעניש אותו על דברי לשון הרע שאמר.

מסופר במדרש על ר' אבהו וריש לקיש, שעמדו להיכנס לעיר אחת. אמר רבי אבהו למה לנו להיכנס לעיר זו שכולה רעים וחצופים. מיד בא אליו ריש לקיש ושם חול בפיו.

אמר לו, אין הקב"ה אוהב את מי שמדבר לשון הרע על בניו, שבני ישראל דומים לאדם ההולך בהרים ונשתזף בשמש, כשחוזר לביתו מורח כל מיני שמנים, וחוזר לקדמותו.

כך ישראל החוזר בתשובה, מתקרב שנית אל הקב"ה.

סיכומו של דבר, אין הקב"ה אוהב את מי שמדבר לשון הרע על בניו, ובדר"כ גם מעניש אותו.

לצערנו בתקופה האחרונה, רבו אלה המדברים לשון הרע, אם מן הגויים, ואם מן בני עמנו.

מי ייתן והקב"ה ישמור על כבוד בניו, וישלח לנו במהרה את משיח צדקנו אכי"ר.