chiddush logo

שבועות התשס"ו

נכתב על ידי salvo, 30/9/2012

שבועות התשס"ו

 

(מבוסס על שתי שיחות של הרב מרדכי אלון).

יש נקודה מעניינת לגבי חג השבועות, וביתר דיוק, לגבי יו"ט שני של גלויות של חג השבועות.

מדוע עושים בגלות יו"ט שני במועדים?

פעם היו מקדשים את החודש בראיה, בסנהדרין שיושבת בלשכת הגזית.

לאחר ההחלטה על קידוש החודש, היו שולחים שליחים לתפוצות ישראל, להודיע מתי ראש חודש, כדי שידעו מתי לחגוג את החגים באותו החודש. היו מקומות אליהם לא היו מגיעים השליחים, ושם היו חוגגים יומיים מספק.

מכיוון שהצורך לדעת מתי ראש חודש, הוא כדי לדעת מתי לחגוג חגים במהלך אותו החודש, אין צורך לשלוח שליחים בכל החודשים.

ואכן, אומרת המשנה במסכת ראש השנה (פרק א' משנה ג'): "על שישה חודשים השלוחין יוצאין על ניסן... על אב... על אלול... על תשרי... על כסלו... ועל אדר...".

חסר חודש מסוים לא? מה לגבי סיון? האם השלוחים לא צריכים לצאת כדי שידעו כולם
מתי חג השבועות?

התשובה היא פשוטה. התורה אינה קובעת תאריך לחג השבועות. חג השבועות נחגג חמישים יום לאחר חג הפסח, ולכן לאחר שיודעים מתי חג הפסח, אין בעיה לקבוע את חג השבועות.

אם כך, מדוע צריך יו"ט שני של גלויות בחג השבועות? הרי שלוחי ניסן בטוח היו מגיעים לכל הגלויות לפני שבועות?

ננסה לענות על שאלה זו בהמשך.

בחג השבועות, המנהג הוא לקרוא את מגילת רות. במגילה אנו פוגשים את בעז, אך מסתבר שזוהי לא הפגישה הראשונה שלנו עימו בתנ"ך.

בספר שופטים (פרק י"ב, פס' ח'-י'), מסופר על שופט בשם אבצן, שהיו לו שלושים בנים ובנות, והוא חיתן את כולם.

הגמרא במסכת בבא בתרא, דף צ"א עמ' א', אומרת שאבצן הוא בעז.
שואלת הגמרא "מאי קמ"ל"? כלומר מה לומדים מזה שאבצן הוא בעז?

מספרת הגמרא שכשחיתן בעז את ילדיו עשה מאה ועשרים משתאות. שישים ילדים ולכל אחד משתה בבית אביו ומשתה בבית חמיו. ובכולן לא זימן את מנוח. מדוע?

המנהג היה שמי שמוזמן למשתה כזה, חייב להזמין את בעל המשתה, כאשר יעשה הוא משתה דומה. אך למנוח לא היו ילדים. לכן אמר בעז לעצמו "איך יפרע לי הפרד העקר הזה?" לכן מתו כל בניו ובנותיו של בעז...

מדוע? כיוון שבעז לא האמין באפשרות שלמנוח כן יהיו ילדים. בעז לא האמין
ב - "לישועתך קיוויתי ה' " (בראשית מ"ט,י"ח).

כל זה קורה לפני המסופר במגילת רות. במגילה אנחנו פוגשים בעז אחר.

בעז, למרות שכבר היה זקן, ואחרי כל מה שעבר, אינו מתייאש ולוקח לאישה את רות וממנה נולד לו בן אחד אבל הבן הזה "הוא אבי ישי אבי דוד" (רות ד', י"ז).

ולא רק בעז הוא זה שמאמין בעתיד במערכת יחסים זו. גם רות באה ממצב בלתי אפשרי.

בעלה מת, חמיה מת ואין מי שייקח אותה. נעמי אומרת "העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים... כי אמרתי יש לי תקווה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים" (רות א', י"א-י"ב).

לנעמי אין תקווה, אך רות לא מאבדת את תקוותה ודבקה בנעמי.

מעניין לראות שרות ובועז לא המציאו את השיטה לא לאבד תקווה. אבות אבותיהם הנחילו להם את התכונה הזאת.

בועז הוא צאצא של פרץ. פרץ נולד מיהודה ותמר, לאחר שתמר נמצאה לכאורה במצב של ייאוש כיוון שלא קיבלה את שלה לאיש. אך במקום לוותר, היא נוקטת בצעד נועז וזוכה ביהודה
(ולכן בסוף המגילה מונים את הדורות מפרץ).

רות היא בתו של עגלון מלך מואב. מיהו מואב? מואב הוא בנו של לוט מבתו הבכורה. בנות לוט, נמצאות במצב הכי מייאש בעולם. לדעתן לאחר חורבן סדום ועמורה לא נשאר אף אחד בעולם חוץ מהם. אפשר להתייאש ולוותר. אבל הבת הבכורה יוזמת ומחליטה להמשיך את האנושות, ומשם יוצא מואב.

פרי התקווה הזו, של הדורות הראשונים והמאוחרים יותר, הוא משיח ישראל.

נחזור לשאלתנו, מדוע צריך יו"ט שני של גלויות בשבועות?

ועוד שאלה, בימינו כאשר הלוח כבר קבוע, מדוע בכלל צריך יו"ט שני של גלויות? הרי כבר אין ספק, לגבי מועד היו"ט?

הגמרא במסכת ביצה, דף ד' עמ' ב', דנה בשאלה זו, ואומרת ששלחו תשובה לשאלה זו, מא"י לבבל ואמרו - היזהרו במנהג אבותיכם לחגוג שני יו"ט, כיוון שחס וחלילה, ייתכן שתהיה גזירת שמד שאסור ללמוד תורה, וישכחו את החישובים, ויבוא, לחגוג ביום הלא נכון, וחמור מכך לעשות מלאכה ביו"ט.

אבל קשה על תשובה זו, אם כך, זה רלוונטי גם לא"י. גם חלילה ייתכן שיגזרו שמד על יושבי א"י, וגם הם יבואו לטעות, ומדוע לא גוזרים גם על יושבי א"י שיעשו שני ימים טובים?

ישנו מדרש בתלמוד ירושלמי, מסכת עירובין פרק ג' דף כ"א טור ג' הלכה ט', על הפסוק בשיר השירים (א' , ו') "שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי" - מדוע אני שומרת כרמים אחרים? כלומר מדוע אני בגלות - כיוון שלא שמרתי על כרמי שלי "מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא על שלא שמרתי יום אחד בארץ" - מכאן יוצא, שיו"ט שני של גלויות, אינו בא רק מספק, אלא הוא פשוט קנס על בני ישראל שבגולה.

קנס על מה? על שלא שמרו יום אחד בארץ, ואני מסביר לפי הפסוק "ואביו שמר את הדבר" (בראשית ל"ז, י"א) ורש"י מסביר שם "היה ממתין ומצפה מתי יבוא כן".

כלומר כאשר נמצאים בגלות צריך תמיד לצפות ולהמתין מתי חוזרים לארץ לעשות יום אחד, ואם באמת היו עושים כך, לא היו צריכים לקבל קנס.

ההלכה אומרת שכאשר בן חו"ל בא לארץ על מנת לחזור הוא עדיין חייב לעשות יו"ט שני, ואילו אם בן א"י הולך לחו"ל על מנת לחזור, הוא לא צריך לעשות יו"ט שני.

מכאן שאפשר להיות פיסית בארץ, אבל להרגיש בחו"ל, ואפשר גם להיות בחו"ל,
ולהרגיש כל הזמן בא"י.

זהו לדעתי הלקח של מגילת רות ושל יו"ט שני של גלויות.

החובה לצפות תמיד, גם ברגעים הקשים והמייאשים ביותר, לישועת השם כהרף עין.

כרמי שלי כן נטרתי.

 

 

 

שבועות ויום טוב שני של גלויות

 

משנה מסכת ראש השנה פרק ב משנה ב


בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין:

 

משנה מסכת ראש השנה פרק א משנה ג

 

על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח על אב מפני התענית על אלול מפני ראש השנה על תשרי מפני תקנת המועדות על כסלו מפני חנוכה ועל אדר מפני הפורים וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן:

 

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ו עמוד ב


כדתני רב שמעיה: עצרת, פעמים חמשה, פעמים ששה, פעמים שבעה. הא כיצד? שניהן מלאין - חמשה, שניהן חסרין - שבעה, אחד מלא ואחד חסר - ששה.

 

תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ד עמוד ב


דתנן: בראשונה היו משיאין משואות, משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין. ואילו בטלו כותים עבדינן חד יומא, והיכא דמטו שלוחין עבדינן חד יומא. - והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי? - משום דשלחו מתם: הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם, זמנין דגזרו שמדא ואתי לאקלקולי.

 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמ א


אמר רבה בר רב הונא אמר רב: אבצן זה בעז. מאי קמ"ל? כי אידך דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא אמר רב: מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו, שנאמר: +שופטים י"ב+ ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים, ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות, אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו, ובכולן לא זימן את מנוח, אמר: כודנא עקרה במאי פרעא לי. תאנא: וכולן מתו בחייו.

 

רות פרק א


(יב)
שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים:

(יג) הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד יְקֹוָק:

 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמ א

 

אמר רב חנן בר רבא אמר רב: אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי, כולן בני נחשון בן עמינדב הן. מאי קמ"ל? שאפי' מי שיש לו זכות אבות, אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ.

 

רש"י דברי הימים א פרק ב פסוק יא

 

ושלמא הוליד את בועז - רבותינו אמרו אבצן זה בועז ותימה יש היאך יכול להיות והלא נחשון בשנה שנייה ליציאת מצרים מת ושלמון בנו מת כבר והוא היה מבאי הארץ ובועז בנו שהוא אבצן בכניסתו לארץ נולד ומיציאת מצרים עד יפתח היו שלש מאות שנה וחכמים אמרו בשעה שבא בועז על רות והרתה מיד מת בועז ואבצן היה שופט לאחר מות יפתח דכתיב (שופטים י"ב) וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם ועל זה אני תמיה שהרי מצינו באברם שהוא אמר לאחר שנצרר דמו וכו' ואמר הלבן מאה שנה יולד ואיך הוליד בועז בן ג' מאות שנה וי"ל על כן אמר (רות ד') ויתן ה' לה הריון דוגמתו ויראהו ה' (דברי' ל"ד):



בראשית פרק לח

 

(ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר:

(ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיְמִתֵהוּ יְקֹוָק:

(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ:

 (י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ:

(יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:
(כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ:

בראשית פרק יט

 

(לא) וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ:

(לב) לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:

 (לז) וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם:

 

תלמוד ירושלמי מסכת עירובין דף כא ה"ח


רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן בני אמי נחרו בי וגו' מי גרם לי להיות נוטר את הכרמים על שם כרמי שלי לא נטרתי מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא על שלא שמרתי יום אחד בארץ סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת.

בראשית פרק לז פסוק יא


וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:

רש"י בראשית פרק לז פסוק יא


שמר את הדבר -
היה ממתין ומצפה מתי יבא, וכן (ישעיה כו ב) שומר אמונים וכן (איוב יד טז) לא תשמור על חטאתי, לא תמתין:

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תצו סעיף ג


בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ
...
 

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תצו סעיף ג


(י)
בישוב - לאפוקי אם יצא מן הישוב ובא לו למדבר אין צריך להתנהג כמנהג חו"ל כיון שאין דעתו להשתקע שם.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תצו סעיף ג


(יג)
... ובן חו"ל שבא לא"י אם דעתו לחזור למקומו צריך לעשות שני ימים יו"ט ... אכן אם דעתו שלא לחזור למקומו לעולם יתנהג כבני א"י...

 

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע