chiddush logo

אירוסין ליערה ואייל, י' כסלו התש"ע, 26 בנובמבר 2009

נכתב על ידי salvo, 30/9/2012

 

אירוסין ליערה ואייל, י' כסלו התש"ע, 26 בנובמבר 2009

סמלי הדבר, שיערה ואייל בחרו להתארס דווקא בשבוע זה, שבשבת הקרובה נקרא
את פרשת "ויצא".

בפרשתנו מופיע הסיפור שלטעמי הוא הכי רומנטי ביותר במקרא - ההיכרות והנישואים
של יעקב ורחל.

יעקב נשלח ע"י הוריו למצוא לו אשה בפדן ארם, מקום משפחת רבקה.

כאשר יעקב מגיע לשם, הוא פוגש את רחל, ומיד מתאהב בה ומחליט לשאתה.

יעקוב עובד שבע שנים כדי לקבל את רחל לאישה ובהגיע הזמן, כמו בכל טלנובלה טובה,
לא יתכן שהכל ילך בקלות, ולבן מרמה את יעקב ונותן לו את לאה במקום את רחל.
יעקב מקבל גם את רחל, אך מתחייב לעבוד שבע שנים נוספות בתמורה לכך.

 

לכל אורך הסיפור המקראי, רחל היא אשתו העיקרית של יעקב.

הוא עובד בשבילה שבע שנים, ואח"כ שבע שנים נוספות.

רחל האהובה ולאה השנואה.

כאשר יעקב קורא לנשותיו להתייעץ עמן, הוא קורא "לרחל וללאה" (ל"א, ד') -
קודם לרחל ואח"כ ללאה.

האוהל של יעקב היה באוהל רחל (רש"י (ל"א, ל"ג), ד"ה "באהל יעקב").

וכך נראה גם ממקורות רבים אחרים.

 

אחרי שראינו, שרחל היא האישה העיקרית של יעקב, התנהלותו בפרשת "וישלח",
נראית לנו מעט תמוהה.

כאשר רחל יולדת את בנה השני, היא נפטרת בעת הלידה.
באותו הזמן יעקב ומשפחתו נמצאים בדרך לאפרת, היא בית לחם.

היינו מצפים, שיעקב ייקח את אשתו האהובה, יישא אותה לקבורה במערת המכפלה בחברון, שאינה כה רחוקה, כדי שברבות הימים הוא יוכל להיקבר לידה.

אך יעקב אינו עושה זאת.

היינו מצפים שיעקב יישא את רחל לפחות עד בית לחם, כדי שלא תיקבר בדרך,
אך יעקב קובר את רחל בדרך.

האם זו הדרך להתייחס לאישה האהובה?

מדוע יעקב קובר את רחל בדרך ואינו נושא אותה לעיר הקרובה, אם לא למערת המכפלה?

 

בסוף ימיו, יעקב מבקש מיוסף שלא יקבור אותו במצרים אלא שיישא אותו לקבורה במערת המכפלה, וכדי שלא להגיע למצב שיוסף שואל את עצמו "למה אבא מצפה ממני לשאת אותו ממצרים לארץ ישראל, כשהוא לא נשא את אמי אפילו לעיר הקרובה", יעקב מתנצל ואומר שהוא אכן לא קבר את רחל במערת המכפלה אלא בדרך ורש"י (מ"ח, ז') ד"ה "ואקברה שם",
מסביר שיעקב אומר שקבר את רחל בדרך בהוראת הקב"ה.

מאיפה לרש"י שכן היה? שיעקב קיבל הנחיה מהקב"ה לקבור את רחל בדרך?

בהתנצלות של יעקב בפני יוסף, אומר יעקב "מתה עלי רחל" (מ"ח ז').

מה זה אומר "מתה עלי"? היה מספיק אם יעקב היה אומר "מתה רחל".
מה הוא מוסיף במילה "עלי"?

 

כדי לענות על שאלה זו, נענה קודם על שאלה אחרת, שמקורה בפרשת "תולדות".

כאשר רבקה מצווה על יעקב להתחפש כדי שיקבל את הברכה מאביו, יעקב מתנגד, כי הרי עשו שעיר ויעקב חלק, ואם יצחק ימשש את יעקב, מיד ידע שהוא לא עשו, ובמקום לברכו - יקללו (כ"ז, י"א - י"ב).

רבקה מרגיעה את יעקב ואומרת לו "עלי קללתך בני" (כ"ז,י"ג), כלומר, אם יצחק יקלל אותך
אז הקללה תחול עלי ולא עליך.
יעקב אכן משתכנע מאמירת אמו.

התנהגותו של יעקב קשה להבנה. וכי זה בסדר שאמו תקולל במקומו?
האם זו התנהגות מקובלת של יעקב התם, יושב האוהלים?

 

בפרשת "מקץ", השבטים אומרים ליעקב, שהאיש המצרי הציב כתנאי לשחרור שמעון
ולהמשך קבלת הפרנסה ממצרים, את הבאתו של בנימין אליו למצרים.

יעקב מגיב באמירה "אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה
(מ"ב, ל"ו).

הטרוניה של יעקב מובנת אך מה כוונתו במילים "עלי היו כלנה"?

 

הגר"א, בספרו "קול אליהו" מסביר, שכאשר רבקה אומרת ליעקב "עלי קללתך בני",
היא מסבירה לו כי היא קיבלה בנבואה שהצרות המשמעותיות בחייו של יעקב
מיוצגות בר"ת "עלי": עשו, לבן, יוסף.

אם כן קללה מאביו יצחק אינה נמצאת ברשימת הצרות של יעקב, ואין לחשוש ממנה.

 

כך גם אומר יעקב לבניו - "הצרות שאמורות להיות בחיי הן רק "עלי", ומדוע אתם רוצים לגרום להוסיף להם גם את צרת בנימין ולפני זה את צרת שמעון"?
כמובן, שלאחר שבנימין ושמעון חזרו אליו תוך זמן קצר, הבין שהנבואה נכונה ושמעון ובנימין אינם צרות למעשה.

 

לדעתי, כאשר יעקב אומר ליוסף "מתה עלי רחל", הוא מסביר ליוסף מדוע קבר אותה בדרך
ולא במקום אחר.

יעקב אומר ליוסף שהצרות שאמורות לבוא עליו בחייו, הן רק הצרות של "עלי" והאות ר',
אינה מופיעה במילה "עלי"...

כלומר אפילו שלכל הדעות כשעקרת הבית נפטרת, ועוד בשעת הלידה ועוד בדרך שצריך לשאת אותה לקבורה - זוהי צרה גדולה, אך יעקב יודע שזוהי לא יכולה להיות צרה.

 

אם כן, זוהי לא צרה אלא סימן מהקב"ה שיעקב מוכרח לקבור את רחל בדרך אפרת
(ניתן לומר ש"ע"פ הדיבור" ברש"י לעיל, זה ע"פ הדיבור שהיה לרבקה...)

 

ומדוע חשוב שרחל תקבר בדרך אפרת?

רש"י מסביר, שכשבני ישראל גלו מארץ ישראל הם עברו בדרך אפרת ורחל יצאה על קברה
ובקשה עליהם רחמים "קול ברמה נשמע..." (ירמיהו ל"א, י"ד) והקב"ה נענה לתפילתה ומשיב לה "יש שכר לפעולתך נאום ה'... ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א, ט"ו-ט"ז).

 

הנה כי כן, רחל נקברת בדרך אפרת, כיוון שגלוי וצפוי לפני בורא עולם, שבעת שיגלו בני ישראל, יעברו ליד קברה והיא תתעורר לבקש עליהם רחמים.

 

אך קשה, מדוע דווקא רחל נבחרה למשימה זו? הרי הגיוני יותר שלאה, שהיא האם
של רוב השבטים, היא זו שתבכה על בניה, איך אפשר לומר על רחל "מבכה על בניה" (ירמיהו ל"א, י"ד), הרי היא מבכה על בני אחותה?

 

המדרש, פתיחתא לאיכ"ר כ"ד, מספר שרחל לא סתם בוכה ומבקשת על בני ישראל,
אלא היא מנסה לשכנע את הקב"ה למחול לעם ישראל. את זאת היא עושה ע"י כך שהיא מזכירה לקב"ה את החסד שעשתה עם לאה.

כאשר יעקב היה אמור לשאת את רחל, רחל שהכירה את אביה הרמאי סיכמה על סימנים מסוימים עם יעקב במטרה לוודא בערב הכלולות שהאשה שניתנה ליעקב היא אכן לאה.

ברגע המבחן כאשר לאה נמסרה ליעקב במקום רחל, רחל מרחמת על לאה שלא תתבזה ומוסרת לה את הסימנים, כך רק בבוקר מגלה יעקב שניתנה לו לאה במקום רחל (רש'י (כ"ט, כ"ה)
ד"ה "וירא בבוקר").

רחל אומרת לקב"ה שכמו שהיא מחלה על כבודה והכניסה צרה לביתה כך גם הקב"ה יכול למחול לבני ישראל שעבדו עבודה זרה.
הקב"ה מסכים לדבריה - "יש שכר לפעולתך".

אם כן בידיה של רחל הייתה אפשרות להיות אשתו היחידה של יעקב.

אם לא הייתה מגלה את הסימנים ללאה יתכן שיעקב לא היה מוכן לקבל את לאה כאשתו
ואז גם לא הייתה ליעקב סיבה לשאת את השפחות, אך רחל בוחרת במעשה חסד וכך למעשה מהווה את הגורם לכך שליעקב נולדו הבנים מלאה ומהשפחות - אפשר לומר שרחל היא אכן האמא של כל השבטים.

 

ברצוני לאחל ליערה ואייל, שכמו שזכו שארוסיהם יהיו בסמוך לסיפור יעקב ורחל, שתמיד תשרה ביניהם אהבה כמו האהבה שגרמה ליעקב לעבוד ארבע עשרה שנים בשביל רחל.

כמו כן אני מאחל להם שהבית שיבנו יהיה מבוסס על אדני חסד ויהיה מקום שמחה
וטוב להם ולזולתם.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע