"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"  (דברים לא, יט)

בפרשתנו מופיעה מצוות כתיבת ספר תורה, המצווה האחרונה שבתרי"ג מצוות.

מצווה זו מוטלת על כל אחד ואחד מישראל, לכתוב ספר תורה לעצמו. יתרה מזו, גם מי שיש לו ספר תורה שקיבל בירושה מאבותיו - עדיין מצווה עליו לכתוב ספר חדש משלו. כך כותב הרמב"ם (רמב"ם הלכות תפילין מזוזה וספר תורה פרק ז הלכה א): "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו... ואף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו".

מהו הרעיון הטמון בציווי על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה? אולי אפשר ללמוד מכך שעל כל אחד מישראל לדעת כי יש לו חלק אישי, פרטי וייחודי בתורה. אנו אומרים בתפילה "ותן חלקנו בתורתך", כלומר תן לנו את הכוח להפיק מעצמנו את אותו חלק מיוחד שיש לנו בתורה. כי לכל אחד ואחד מאיתנו יש תפקיד ויעוד שרק הוא מסוגל לבצע.

 ידוע הרעיון עוד מספריהם של הקדמונים כי המילה "ישראל" היא ראשי תיבות של "יש שישים ריבוא אותיות לתורה" (זוהר חדש שיר השירים תרס"א). המסר הוא כי לכל אחד מישראל שייכת אות ייחודית ואישית שמאירה את נשמתו מחד, ומאידך, עליו מוטלת המשימה לכותבה, דהיינו להוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל במעשיו כאן בעולם. זהו המסר העולה מן הלכה זו, הקובעת כי אף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מצווה לכתוב משלו. כלומר, הנך נדרש לא להסתפק במה שכבר קיים, אלא להבין כי יש לך יכולת וצריך אתה לחדש, להוסיף ולמצות את החלק האישי המיוחד שלך.

מצווה תרי"ג חותמת את מצוות התורה בפנייה אל כל אחד ואחד מאיתנו: אל תאמר "ישנם רבים אחרים העוסקים בתורה", אל תאמר "מה יכול אני לתרום לחדש ולהוסיף, כבר נכתבו ספרי תורה רבים על ידי אבותיי". אל תאמר כן, אלא דע לך כי העולם מחכה לספר התורה המיוחד שעליך לכתוב. העולם מחכה לחלק שלך בתורה, לאותה אות מיוחדת בנשמתך מספר התורה, אותה האות שנשלחת לכתוב בעולם הזה. "ותן חלקנו בתורתך".

הרב יחזקאל יעקבסון, מהאתר: "ישיבת ההסדר שעלבים" - http://shaalvim.co.il/torah/