"לֹא תאכְלוּ עַל הַדָּם"– "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם" [ברכות,י,ב]

אכילה לפני תפילת שחרית אסורה, ונחשבת כגאווה כלפי שמים. ברם, אכילה או שתיה מסיבות בריאות–מותרים, כי אין בכך צד של גאווה. וכן: "הצמא והרעב הרי הם בכלל החולים" [שו"ע,פ"ט,ד]. והכוונה למצב בו קשה להתרכז בתפילה בשל רעב או צמא, וכפי שהתבטא האדמו"ר ה"צמח צדק": מוטב לאכול בשביל להתפלל מלהתפלל בשביל לאכול...

בעוד שבימות החול אין כל-כך צורך בדבר, בשבת בבוקר רבים נוהגים בשתייה חמה לפני התפילה ללא אכילה. אין בכך בעיה, אך יש להימנע מלעשות זאת ב"אסיפת חברים". יש כאלה ששתייה אינה מספקת בעדם והם זקוקים לטעימה של דבר מאכל. האם עליהם לקדש על הכוס תחילה?

החיוב לקדש בבוקר מתחיל רק לאחר תפילת שחרית, כי תקנת הקידוש נועדה ליצור הקדמה חשובה לסעודת השבת או החג, ולכן "אין קידוש אלא במקום סעודה", וזמן הסעודה מתחיל רק לאחר התפילה שהרי אסור לאכול לפניה. לפיכך, "רעבים" הטועמים לפני התפילה טעימה בעלמא אינם חייבים בקידוש אם כי עדיף שיאכלו תמרים או פירות אחרים. וכן נשים שרגילות להתפלל שחרית בשבת, הריהן כַּגְברים שחובת הקידוש חלה עליהן רק לאחר התפילה, ולא יקדשו לפני הטעימה בבוקר. ואולם חולים וחלושים, המותרים באכילה עוד לפני התפילה, הרי לדידם זמן הסעודה מתחיל כבר מהבוקר, ואם הם אוכלים מיני מזונות אפויים -יקדשו תחילה. ואם די להם בפירות –לא יקדשו תחילה, כי כאשר אין חובה לקדש, עדיף שלא לשתות יין לפני התפילה.

ככלל, הצריכים לטעום לפני התפילה, עדיף שיאמרו תחילה ברכות השחר וקריאת שמע [אפילו "קטנה"]. הרב קוק זצ"ל היה אומר "מזמור שיר חנוכת" בשל הפסוק "מה בצע בדמי" הרומז לתפילה על הדם שתקדים לאכילה.