הלכות חג פסח , שרשם מרן הגאון גדול הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א. מתוך ‫ "קובץ פסקי הלכות צבא ודינים לחייל" משנת תשכ"א.

הסדר

(4) כל חייל וחיילת חייבים באכילת מצה ומרור, בשתית ארבע כוסות יין, באמירת ההגדה, ובכל המצוות הנהוגות בליל הסדר.

(5) אכילת מצה של חובה- שיעורה לא פחות מאשר "כזית", והוא 25,6 גרם.

(6) אכילת מרור של חובה- שיעורה פחות מאשר "כזית", והוא 17,3 גרם.

(7) שיעור חובה של כוס יין- אינו פחות מאשר "רביעית" שבתורה והוא 86 גרם יין.

(8) כל כוס מארבע הכוסות צריכה להיות מלאה. וצריך לשתות מכל אחת לא פחות מרוב "רביעית", שהוא 44 גרם יין.

(9) כוסות גדולות, או הספלים הרגילים בצבא- יש למלאם יין. ולשתות בכל פעם כשיעור הנ"ל, ואחר כך לחזור למלאם.

(10) אם לא יספיק היין לכל אחד, צריך למזוג את היין במים, אפשק למזוג עד כדי 50%. ואם לא מזגו- יש לשתות ארבע פעמים כשיעור "רביעית" הנ"ל, מבלי לחזור ולמלאותו בינתים.

(11) אין להפסיק למעלה מארבע דקות בשעת אכילת כזית-המצה, כזית המרור וכזית האפיקומן, ובשעת שתיית כל אחת מארבע הכוסות.

(12) אכילת כזית-המצה הראשון, וכזית המצה של כריכה, וכזית-האפיקומן, וכן שתיית ארבע הכוסות- כולם טעונים הסיבה על צד שמאל. ההסיבה יכולה להעשות על ידי הישענות המרפק השמאלי על השולחן או על משענת הכסא הסמוך.

(13) אם אין אפשרות של הסיבה לחיילים, אפשר לסמוך על שיטת הראבי"ה, הפוטר לגמרי מהסיבה בזמן הזה.

(14) לפני עורך הסדר צריך שיהיו לפחות שלש מצות "שמורה", וכל אחד מן המסובים יקבל כזית מצה "שמורה", אבל בדיעבד יש להסתפק במצה הרגילה.

(15) אם לא יגיע לכל חייל וחיילת מן המסובים כזית משלש המצות שלפני עורך הסדר- רצוי שכל אחד מן המסובים יניח לעצמו שלש מצות בהתחלת הסדר, וינהג בהן כמו ראש הסדר בשלש שלו.

(16) בשביל "שני תבשילין" - שהאחד הוא זכר לקרבן פסח, והשני זכר לקרבן חגיגה שעם הפסח, נהגו בבשר- זרוע (או בשר עצם) ובביצה צלויים על אש.

(17) למצות "מרור" אפשר לקחת חסא (והיא מצוה מן המובחר) וחזרת (תמכא- "חריין"). יוצאים ידי חובה בעלים ובקלחים שלהם.

(18) מרור אוכלים פעמיים -פעם ראשונה בעין, ומברכים עליו "על אכילת מרור", ופעם  שנית בכריכה. וברוב ההגדות קרוי הראשון "מרור", והשני -"חזרת", אם כי אצלנו שניהם ממין אחד.

(19) "חרוסת" אפשר להכין מרסק פירות שנמשלו להם ישראל, (כגון תפוחים, תאנים, אגוזים שקדים) בצרוף תבלין, כגון: קנמון בלתי טחון. ומערבים בו מעט יין לפני התחלת הסדר.

(20) לשם "כרפס" אפשר לקחת כל מיני ירק. כגון: כרפס ממש, פטרזיליא, תפוח אדמה, צנון, צנונית, בצל.

(21) כ"מי מלח" - מכינים מים מעורבים עם מלח בקערה, ומטבילים בהם את הכרפס לפני האכילה.

(22) כל חייל וחיילת חייב באכילת כזית-מצה של "אפיקומן". אם לא קיבל אפיקומן מאת עורך הסדר -עליו לאכול כזית ממצה "שמורה" או מן הרגילה שעל השולחן.

(23) צריך לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה.

(24) אסור לאכול או לשתות שום דבר אחר אכילת אפיקומן, חוץ ממים ושתי כוסות היין (שלישית ורביעית) של חובה.

מהלך הסדר

(25) סדור "הקערה" לפי האר"י ז"ל: מניח שלש מצות על קערה שטוחה, ופורס עליהן מפית. ועל גבה מניח: א)הזרוע- לצד ימין שלו; ב)הביצה- כנגדה, לצד שמאל; ג) המרור לברכה- באמצע; ד)החרוסת- למטה מן הזרוע; ה)הכרפס- למטה מן הביצה; ו)המרור לכריכה- באמצע. כל זה מעל המצות אן מסביב להן.

--------------------------------ו   ו

זרוע                  ביצה   ן   ן

          מרור                ן   ן

חרוסת               כרפס  ן   ן

          מרור                ן   ן

--------------------------------ן   ן

  ג'      מ צ ו ת                 ן

-------------------------------------

(26) מכסים את הקערה, מוזגים את הכוסות, ועורך הסדר מקדש על היין (וכשחל במוצ"ש [יניב]) ומברך על הנר, ומבדיל ומסיים בין קודש לקודש, ומברך "שהחיינו".

(27) המסובים שותים כוס ראשונה בהסיבת שמאל ואינם צריכים לחזור ולקדש, כי יצאו ידי חובתם בשמיעה.

(28) נוטלים ידים בלי ברכה, וכל אחד נוטל פחות מכזית "כרפס", מטבילו במי מלח, ומברך "בורא פרי האדמה", ומתכוון להוציא גם את המרור שאחרי כן ואוכל את הכרפס. 

(29) עורך הסדר- וכן כל מי שיש לפניו שלש מצות ערוכות- חולק את המצה האמצעית, ומניח את החלק הגדול לאפיקומן, מגלה את הקערה ואומרים "הא לחמא עניא".

(30) באמירת ההגדה יכול ראש הסדר להוציא את כל המסובים ידי חובתם, אם הוא אומרה בקול רם.

(31) מוזגים כוס שניה. מכסים את הקערה, ואחד החיילים שואל "מה נשתנה".. מגלים שוב את הקערה, ומתחילים "עבדים היינו".. כשמגיעים אל "והיא שעמדה" -מגביהים את הכוס ומכסים את הקערה וכולם אומרים "והיא שעמדה".

(32) מניחים את הכוס, מגלים שוב את הקערה, וממשיכים לספר ביציאת מצרים מתוך ההגדה. הגיע אל "מצה זו" -מרים את המצה לעיני המסובים, וכן ב"מרור זה".

(33) בברכת הגאולה מרימים את הכוס, וכולם מברכים ברכת הגאולה ואחריה "בורא פרי הגפן" ושותים את הכוס השניה.

(34) נוטלים ידים בברכת "על נטילת ידים". נוטל את שלש המצות שבקערה ומברך "המוציא", ומיד לוקח את המצה העליונה עם הפרוסה ומברך "על אכילת מצה". ופורס כזית מן העליונה וכזית מן הפרוסה ואוכל בהסיבה. ומחלק כן לכל המסובין, ואף הם מברכים שתי הברכות ואוכלים בסיבה. אם לא יספיק לכל אחד "כזית", יש לנהוג לפי סעיף י' (15) לעיל.

(35) כל אחד נוטל כזית מרור, מטביל בחרוסת ומנער אותה מן המרור, ומברכים "על אכילת מרור". ואוכלים בלי הסיבה.

(36) כל אחד לוקח כזית מן המצה השלישית וכזית מרור וכורכם יחד, ואומרים "זכר למקדש כהלל"... אוכלים בהסיבה, וממשיכים והולכים בסעודה.

(37) אחר הסעודה מוציא ראש הסדר את האפיקומן, ומחלק כזית מצה לכל אחד מן המסובים. ואוכלים אותו בהסיבה ואם לא יספיק לכל אחד כזית- יש לנהוג לפי פרק י' סעיף (22) דלעיל.

(38) מוזגים כוס שלישית. אחד מזמן ברכת המזון על הכוס, וכולם מברכים אחריו. לאחר ברכת המזון מברכים "בורא פרי הגפן" ושותים בהסיבה את הכוס השלישית.

(39) מוזגים כוס רביעית. (ונוהגים למזוג כוס מיוחדת לאליהו הנביא). פותחים את הדלת, להראות שהוא ליל שימורים, ואומרים " שפוך חמתך על הגויים..." וגמרים את ההלל.

(40) מברכים "בורא פרי הגפן" ושותים הכוס הרביעית בהסיבה. מברכים ברכה "על הגפן" וגומרים את מזמורי ההגדה.