פרשת האח והאחות (מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א)
נכתב על ידי יניב, 28/10/2013
היום כ"ד מרחשוון הוא יום השנה לפטירתו של מרן גדול הדור האדיר, שר התורה, סיני ועוקר הרים, מרן הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א.
עד היום ישנם הטוענים שכביכול מרן הגאון התיר ממזרים שלא כדין ח"ו. מי שהכיר את מרן הגאון יודע שאין שקר עז פנים מכך, מרן הגאון לא היה מוכן לסטות ולו בנימה מהאמת ההלכתית, גם כשזה הכעיס רבנים שחלקו עליו (כמו שכשיצא בהלכה שהיתר המכירה בימנו הוא בעייתי) מעולם לא שינה מן האמת בשום סיבה. ב"המעלות לשלמה" מובא שבמשפחה ניסו לשכנעו לרדת מהעניין של היתר האח והאחות (הממזרים) כיון שהקיצונים ירדו לחייו ואיימו עליו ויצאו נגדו ברבים ומיררו את חייו. אולם הוא לא ויתר והיה מוכן למסור נפשו בכדי להציל יהודי.
מובא בשם הרצי"ה זצ"ל שאחר שראה את פסק הדין התבטא שע"פ הראיות וההלכות אין שמץ של ספק שזו ההלכה הנכונה והאמיתית (שאינם ממזרים). הרבה רבנים הוסתו נגד מרן הגאון, ורבים פחדו להתבטא בשל ההסתה הגדולה (עד כדי כך שהרבנים שחתמו על הפסק דין פחדו ליתגלות...).
מרן הגאון פרסם ספר עם כל הראיות וברורי ההלכה ושלח לרבנים, אולם רבים שהוסתו נגדו לא רצו כלל לקרוא את הספר..
אנחנו נביא כאן רק את הנאמר בסיכום ההלכה, כדי להראות ע"פ מה פסק מרן הגאון, וכמו שאמר בעצמו שאפילו אם היה לו רק היתר אחד היה מתירם על פיו ק"ו שישנם 5 סיבות להיתר (שבכל אחד מהם ראוי להתיר).
סיכום דרכי ההיתר
מצאנו איפוא חמשה יסודות להיתר:
א. אין כל הוכחה בת תוקף, שהבעל הראשון נתגייר וכל שלושת הדרכים של ההלכה לקביעת גיורו של נכרי- אינם קיימים בנדון שלפנינו. אין עדים, אין מסמכים, לא חזקת יהדות- שכן לא קיים המצוות כדין ולא טבל טבילת יהדות לשיטת הרמב"ם וסיעתו, ולא הפסיק מעולם להתנהג כנוצרי- אין כאן "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", משום שהכירוהו כגוי לכן הקידושין, אם היו עם חוה לא תפסו ולא היתה אשת איש בזמן שנישאה ללנגר, לכן הבנים ממנו- כשרים.
ב. גם אם התגייר הבעל הראשון של הגב' חוה לנגר, הרי היתה זו גירות לתועלת אישית ולנישואין. ולאחר שהתברר, שמיד חזר לסורו, הטביל את בנו לנצרות, הלך באופן קבוע לכנסיה בלוקוב ובארץ ולא קיים מצוות התורה- פוקעת הגירות שלו לדעת הרמב"ם, ה"צפנת פענח", המרדכי, מהר"י קצבי ופוסקים אחרונים, כלשונו של גאון ישראל בעל ה"צפנת פענח" על הרמב"ם- הוא הגאון הרוגאצובי הרב ר' יוסף ראזין מדווינסק זצ"ל. וזה לשונו בפרק יג מהלכות איסורי ביאה, הלכה יד: ומדברי רבנו (הרמב"ם) כאן משמע, דאם אחר כך עובד עבודה זרה- בטלה הגירות מעיקרא והוה כמו הוכיח סופן על תחילתן ועיין תוספות בבא קמא דף לח, עמוד ב ולכך אמרינן בבכורות דף ל עמוד ב דגבי גר הוה מומר לדבר אחד- מומר לכל התורה לכולי עלמא.
ג. אין עדות בת תוקף, שאכן נישאה חוה עם בעלה הראשון כדת משה וישראל ואין לה חזקת אשת איש בת תוקף הלכתי, לאחר שלפני כן התנצרה האשה והתחתנו שניהם בכנסיה, כפי שקבע כן הריב"ש בתשובותיו והגדיל לעשות בשו"ת "פני יהושע" שקבע, שלאחר נישואין אזרחיים אין על האשה חזקת אשת איש מכל וכל.
ד. הוכח, שהבעל הראשון של גב' לנגר, הסכים להחזיר את אשתו לחיק אביה ולימול בכפיה ובאונס תוך מאבקים קשים ואלימים, כשלקחו ממנו את אשתו שחטף אותה ובעל אותה בהיותה קטינה בת 15, ולאחר ביזבוז הון רב של אבי אשתו. לאור זאת ודאי, שהגירות (אם אכן התגייר), לא היתה בת תוקף, כי לא קיבל עליו עול מצוות כלל וכל גיורו היה באונס וגירות מאונס אינה גירות ודינו ככותים למאן דאמר גירי אריות הם.
ה. יסוד חמישי להיתר הוא על פי בעל העיטור באות קידושין ב' הקובע, שגיטו של מומר הוא מטעם "כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש" ולא מן התורה וזה תואם את שיטת הרמב"ם בפ"ג מהל' גירושין הל' טו שכתב, שמומר אינו כשר לכתוב את הגט ולדעת בעל העיטור גם קידושיו אינם קידושין כמבואר בטור אהע"ז סימן מד בבית יוסף שם.
לכן תוקף הגט של מומר אינו מן התורה כי אם מטעם הפקעת הקידושין למפרע ע"י כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש.
מכיוון שנתגלה, ללא צל של ספק, שבורקובסקי חזר לסורו, הלך לכנסיה והטביל את בנו לנצרות וכו',-הרי הגט שנתן לאשתו חוה לנגר לא חל אלא בתוקף הפקעת הקידושין למפרע משום "דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש". יוצא, איפוא, שבניה חנוך ומרים כשרים משום שבטלו קידושיה למפרע.
החלטה
אי- לזאת, בהסכמת תשעה אבות בתי הדין ודיינים ביניהם גדולי תורה ותיקים בהוראה היושבים עשרות בשנים על מדין, לאור הנימוקים שנתנו בחתימת ידיהם המפורטים בתחילת ספר זה, החלטנו ביום י"ג בכסלו תשל"ג להתיר לאח ולאחות חנוך ומרים לנגר לבוא בקהל ה' ולהנשא לכל ישראל כדת משה וישראל.
הרב שלמה גורן,
אב בית הדין.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
