אחד הפסוקים המרגשים ביותר בפרשה הוא "ובני קרח לא מתו". כשהתורה מתארת את תולדות בני ישראל, היא מקדישה פסוק מיוחד לומר לנו שבניו של קרח חיים וקיימים. קרח, שמחלוקתו על משה ועל ה' הובילה למותם של 250 אנשיו ובהמשך – למותם של 14,700 איש מבני ישראל. קרח, שבגאוותו העיז לפקפק במנהיגותו של משה ובכך שהוא מביא את דבר ה' ישירות לעם, ללא הוספות. קרח, שלא ידע להסתפק בחלקו הטוב, וחמד את חלקם של אחרים. בני קרח לא מתו!

חכמנו זכרונם לברכה מלמדים אותנו כי בניו של קרח חזרו בתשובה. בעיצומה של המחלוקת הנוראית, הבינו בני קרח את טעותה הנוראית של אביהם והחליטו לחזור בתשובה.

פסוק מיוחד, מהקצרים ביותר בתורה כולה – מספר לנו את סיפורם של בני קרח, סיפור המלמד אותנו על כוחה הגדול של התשובה. על האפשרות לעצור באמצע התנופה ולחזור אחורה. על הצורך לא לקחת דברים כמובנים מאליהם, ולדעת להתנגד למעשי המשפחה כאשר הם אינם מוצדקים.

כוח מיוחד ניקח עימנו מבניו של קרח. נלמד על עוצמתה של התשובה, ועל גדולתם של החלטות נכונות בזמן הנכון. נזכור כי כל אדם, מכל משפחה יכול וצריך להחליט האם דרכה של משפחתו נכונה היא, או שעליו למצוא את דרך הישר והטוב. "בני קרח – לא מתו", הכוח של בני קרח, האפשרות לעשות את המעשה שעשו – לא מתה, היא מסתובבת בחלל העולם, ומחכה ליהודים נוספים שישתמשו בה.