יוסף לי - אור - בפרשה – תזריע – שבת החודש
בס"ד ערש"ק כ"ו באדר ב' תשע"ד
יוסף לי - אור - בפרשה – תזריע - שבת החודש
" דבר אל בני ישראל לאמר אִשה כי תזריע וְיָלְדָה זכר וְטָמְאָה שבעת ימים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא "(ב, ב)
בשנה רגילה היינו לא מעוברת פרשה זו היינו תורת היולדת מחוברת עם פרשת תורת המצורע, והטעם לכך
ע"פ מה שאמרו חז"ל(ע"ש בשפתי חכמים): שעיקר הצרעת בא כשמשמש עם אשתו נידה. וזה שכתוב 'דבר אל בני
ישראל' דייקא כי אין שייכת קדושה וטהרה זו באחר אלא רק בבני ישראל, שנאמר (ויקרא יא, מד): 'והתקדשתם
והייתם קדושים'. והרי ידוע שקדושה וטהרה זו לא רק בבני ישראל אלא גם בנשותיהם ואפילו יותר בהן כי בהן
תלוי הדבר. וזה שכתוב 'אשה כי תזריע וילדה זכר' תלה קליטת הזרע דווקא באישה. ואפשר שכך כי רוב
הדינים שתקנו לנו חז"ל, בחינת 'ועשו משמרת למשמרתי', שייכים לאשה בימי נידתהּ וביום טהרתהּ, כגון:
ימי פרישה, הרחקות, טבילה וכן על זה הדרך.
ואפשר אולי שהטעם שהקיש הכתוב דווקא כאן טומאת היולדת לטומאת הנידה, שנאמר 'וטמאה שבעת ימים
כימי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא' כי יעבור זמן לא מועט מעת קליטת הזרע ועד הלידה שהרי בזמן זה אין חיוב של
ריחוק בין האיש לבין האישה, כי היא כל עוד לא נראה דם היא טהורה. ובא הכתוב לרבות טומאת היולדת
שמא יהיה הזמן הגורם לכך שישתכחו הדינים שיש לשמור מיד לאחר הלידה, ואפילו לא יצא דם, כי הטומאה
חוזרת כימי נדתהּ שבהם תטמא. ופירש הרשב"ם ז"ל: 'נדת' לשון נדוד וריחוק מבעלהּ. לכן, יש לנהוג לאחר
הלידה באותה זהירות של הדינים כנ"ל, ובפרט בדיני הרחקות בין בני הזוג מפאת חומרת הטומאה, כאמור.
נמצא מכאן, שהאיש ובפרט האישה צריכים לשמור בקפידה יתרה, היינו קלה כבחמורה, את הדינים שפסקו
רבותינו זיכרונם לברכה בעת 'נדת' האישה על מנת שלא לבוא לידי איסור דאורייתא חלילה וחס, כי אחרת
רעה גדולה חס ושלום תצמח, כאמור. ואם אכן ישמרו ימי הנידה ואף יקדשו עצמם בעת הזיווג יזכו לבן זכר
צדיק וישר שאין ברכה יותר גדולה מזו. כמו שדרשו חז"ל(ויק"ר יד, ז): זה שכתוב(קהלת יא): 'תן חלק לשבעה
וגם לשמנה', תן חלק לשבעה, אלו ז' ימי נדה, וגם לשמונה, אלו ח' ימי המילה. אמר הקב"ה: אם שמרת ימי
נדה אני נותן לך בן ואת מולו לשמונה ימים. ולצערנו, עיננו רואות ולא זר מעשים שבכל יום שגם נשים שלא
שומרות נדה יולדות בנים ואף מלים את בנם ביום השמיני אלה בזה פחת הסיכוי שבנם זה יהיה בעל נפש
טהורה או צדיק וישר, וההפך למי שיקדש עצמו. כפי שראיתי בספר 'לבעלי הנפש' לראב"ד ז"ל(שער הקדושה):
האדם צריך להתקדש בשעת התשמיש במעשיו ובמחשבתו, על דרך שאמרו רז"ל (שבועות יח): כל המקדש
עצמו בשעת תשמיש הוין לו בנים זכרים בעלי הוראה וכו', ע"ש.
ודע, שיש חשיבות למאכלים שיאכלו לפני התשמיש כי סוג המאכל ישפיע על טיפת הזרע לכן אדם צריך
לקדש עצמו גם במאכלים הגונים סמוך לתשמיש כדי שיהיה הזרע נקי וטהור כפי שמובא באגרת הקודש
לרמב"ן. וזה שדרשו חז"ל(ויק"ר פי"ד א): א"ר שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה
בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף. ואפשר שהטעם בזה לרמוז לאדם שאם הוא
רוצה להוריד נשמה קדושה לעולם, בראש ובראשונה חייב לדעת להבחין בין סוגי המאכל שייאכל היינו
הטהור לבין ההפך ממנו כי בזה תלויה טהרת הנפש שלו ושל זרעו, שנאמר(יקרא יא, מג): "אל תשקצו את
נפשותיכם וכו' ולא תטמאו בהם וְנִטְמֵתֶם בם"
וכבר הקשה "אור החיים" הקדוש זצ"ל: למה הוצרך לומר 'כי תזריע וילדה' ולא הספיק לומר אישה כי תלד
זכר וכו'. וביאר כך: והנה בעת ההזרעה אמרו רז"ל(זוהר קדושים פ) כי כפי הכוונה אשר יכווין המזריע ימשיך
לזרע הנפש, אם יחשוב מחשבות רעות ומזוהמות ימשיך לטיפה נפש טמאה, ואם יחשוב בטהרה ימשיך
נפש קדושה וכו'. אם כן עיקר הלידה שהוא המשכת הנפש לעובר היא בשעת ההזרעה וקודם מלפניה,
כי אחר הוצאת הזרע כבר קודם כוח החושב שממנו יתהווה הזרע, והוא מאמר הכתוב כי תזריע וילדה,
מודיע הכתוב כי עיקר הלידה הוא בשעת ההזרעה, שכאשר תזריע ילדה והיה מה שהיה אם נפש טהורה
אם לא, וכו', ומעתה מה שיתעצם האדם בבחינת הלידה הוא בשעת ההזרעה, כי אז עיקר הלידה לבחינת
הנפש שהיא עיקרית באדם וכו',ע"ש, עכד"ק.
וכן, שאלתי את הרב המקובל אורי נורי שליט"א תלמידו של המקובל הרב מרדכי שרעבי זצ"ל מישיבת
"נהר השלום", איך לזכות לבנים זכרים תלמידי חכמים? והוא השיב בדרכו הקצרה - קדש המחשבה!
וראה איזה פלא נפלא שהרי כבר בארנו הפסוק (שמות לה, ב): 'וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון
לה'', אומנם בנושא אחר אך המהות אותה מהות, והיא שהוסיף המילה שבתון בשביל לרמוז על קדושת
המחשבה כי 'שבתון' עם האותיות והכולל עולה בגימטרייה 'קדש המחשבה' כנ"ל. ואם כן, צריך להבין
איך נקדש את המחשבה? וראיתי בספר הקדוש ראשית חכמה(פרק טז, יב:) שעיקר הקדושה תלוי בהיות
האדם עוסק בתורה והוא דבק בה כראוי וכו', ע"ש. וע"פ זה נראה לומר שזה הכוונה בקדושת המחשבה
כי הדבק בתורה כדבק בהשם יתברך שהרי הקב"ה והתורה אחד הם. וע"י בכך יצמיח מחשבות קדושות
וטהורות גם בעת הזיווג. וזה שכתוב(תהילים א, ג):"והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו",
ודרשו חז"ל(כתובות סב): זה המשמש מיטתו מערב שבת לערב שבת. היינו ביום השביעי שהוא שבת קודש
יהיה לכם היינו שיקדש מחשבתו בשבת ובפרט בעת זיווגו בשביל לזכות לבנים קדושים.
וזה 'דבר אל בני ישראל' רמז לאנשים שצריכים לקדש עצמם בקדושה ובטהרה כנ"ל ובפרט בקדושת
המחשבה בעת ההזרעה ע"י הרהור בדברי תורה כנ"ל. וכפי שמובא בספר התניא שהבן נמשך ממוח האב
ואם יקדש עצמו ימשיך לבוש קדוש לנשמת בנו(ליקוטי אמרים פר"ב). וזה 'אשה כי תזריע' כי בה שייכים ביותר
דיני הקדושה והטהרה כנ"ל. ואפשר אולי שזה רמוז גם במילה 'תזריע' כי תזריע ראשי תיבות: תקדש ז'
ימי הנידה ו- זיווגהּ רצון י'ה'ו'ה' עשתה. ובפרט אם יעשו זאת 'בעתו' היינו בליל שבת כנ"ל יזכו לבנים
זכרים קדושים וטהורים, בעלי הוראה כנ"ל, חיים וקיימים. אכי"ר.
פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב
כשיהיה זִיווגך בקדושה ותשבר נפש המתאווה שלך, היינו נפש הַבַהמִיוּת, ויהיה נדמה לך כאילו כפָאך
שֵד, על ידי זה יהיו לך בני קַיָמָא. גם צריך שיהיה עיקר זיווגך בליל שבת, כדי שיהיה לך בנים חיים
וקיימים(סימן בנים, אות ה-ו).
מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה
ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה
ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה
ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה
