"וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלקים" (בראשית כב,ג). '"וישכם" – נזדרז למצוה (פסחים ד). "ויחבש" – הוא בעצמו, ולא צוה לאחד מעבדיו, שהאהבה מקלקלת השורה. "את שני נעריו" – ישמעאל ואליעזר, שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים, שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק יהיה השני עמו. "ויבקע" – תרגומו וצלח, כמו (ש"ב יח) "וצלחו הירדן" לשון ביקוע סינדר"א בלעז (שפאלטען)' (רש"י). שני הנערים שאברהם לקח היו אליעזר וישמעאל (וכן מובא ביב"ע: 'ית אליעזר וית ישמעאל עימיה', וכן בויק"ר כו,ז: ' … ומי היו – ישמעאל ואליעזר') מניין שאותם שני נערים היו ישמעאל ואליעזר? מסביר המהר"ל: 'ישמעאל ואליעזר. מדכתיב "נעריו" ולא כתיב 'ושני נערים עמו', וכי לא היו לו רק אלו שני נערים שיאמר "ושני נעריו"? והרי שי"ח ילידי ביתו היו לו (לעיל יד, יד), אלא אלו ב' נערים, ישמעאל ואליעזר, מיוחדים לו' (גור אריה). אברהם לקח את שניהם כדי לקיים את ההלכה שאדם צריך לצאת עם ב' אנשים כמו שמביא רש"י (ויק"ר שם), או מטעם שישמרו על הכלים בזמן שילך לעקידה ('ויקח את שני נעריו עמו". אמר: עד שאקרבנו ישמרו הם את הכלים' [תנחומא “וירא” סימן ב]). אבל למה לקח דווקא את שניהם? בפשטות נראה שזה משום שהם ה"נערים" המקורבים אליו ביותר, ולכן כשהולך לוקח אותם כיון שסומך עליהם ביותר (כמו שסמך אברהם על אליעזר ושלחו לבחור אשה ליצחק). אולם נראה יותר מזה, ששני אלו היו מי שאברהם חשב שיהיו ממשיכי דרכו: באליעזר אמר "ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי" (בראשית טו,ג), ובישמעאל אמר: “ויאמר אברהם אל האלקים לו ישמעאל יחיה לפניך" (שם יז,יח). לכן כיוון שראה בהם את החשובים שאצלו, שהם אמורים להמשיך את דרכו, לכן לקח אותם איתו כדי שיהיו חלק מהמעמד הגדול הזה, שיהווה בסיס גדול באמונה שימשיכו אחריו. נאמר "נעריו" אע"פ שהם היו כבר גדולים, כיון שנעריו מתפרש גם על גדולים וחשובים, כמו שמצאנו אצל יהושע: “ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" (שמות לג,יא), אע"פ שהיה גדול וחשוב, שהרי עובדה שנשלח כאחד המרגלים לתור את הארץ (במדבר יג,ח) ועליהם נאמר "כל נשיא בהם" (שם,ב), הרי שיהושע היה נשיא שבט (=מחשובי השבט), ובכ"ז נקרא נער, כך גם כאן על אף שהיו מבוגרים בכ"ז נקראו נעריו (שפרושו משרתיו). יותר מזה, נאמר לשון נער על יהושע בהקשר לתורה, וכך גם אליעזר היה כעין נערו-יד ימינו של אברהם בתורה: 'אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, ב) "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו", אר"א: שמושל בתורת רבו. (בראשית טו, ב) "הוא דמשק אליעזר" א"ר אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים' (יומא כח,ב). כך שזה דומה בעניין "נעריו” שמתגלה כעניין גילוי תורה בעולם, שכך בהמשך יהושע המשיך את משה בהנהגה, וכך אולי חשב אברהם שאליעזר ימשיך להפיץ את תורתו אחרי מותו [יחד עם יצחק] וכן ישמעאל, ולכן לקחם איתו. אולי אפשר שראה כרמז בדברי ה' אליו: “ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך" (בראשית כב,כ). ה' בכוונה אמר לו בנך, יחידך, אשר אהבת ויצחק, ולא אמר ישר יצחק: '"ויאמר קח נא את בנך" וגו'. אמר לו: בבקשה ממך, קח נא את בנך! אמר לו: תרין בנין אית לי, אי זה בן? אמר לו: את יחידך! אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו! אמר לו: אשר אהבת! אמר לו: אית תחומין במעיא?! אמר לו: את יצחק! ולמה לא גלה לו מיד? כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור' (ב”ר נה,ז). אולם אולי למד מזה אברהם שה' בא לרמז לו שיש לו לקחת את שני אלו אתו, שאחרת היה אומר לו בצורה אחרת, מזה שאמר קודם דווקא "בנך" ו"יחידך" וגו' ראה כרמז לאליעזר וישמעאל. אמנם אליעזר לא היה בנו, אלא שהתלמידים הרי הם כבנים, וקרויים בנים: '"לבניך" – אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", ואומר (מלכים ב ב) "ויצאו בני הנביאים", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים. וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים ב כט) "בני עתה אל תשולו"' וכו' (ספרי דברים ו,ז). לכן "בנך" יכול להפרש גם על אליעזר, אלא שכל תלמידי בית אברהם יכלו להחשב כבנים, אלא שזהו "יחידך", שאליעזר הוא היחיד שהוא החשוב ביותר בתלמידיו-בניו, שהרי הוא שהיה מושל בתורת רבו ומשקה ממנה לאחרים. כך שבזה רמז לאליעזר, ו"אשר אהבת" שייך בישמעאל שאהבו כבנו יוצא חלציו. לכן למד אברהם מתוך דברי ה' לקחת כשני נעריו את אליעזר וישמעאל שיש להם קצת שייכות בזה, שכעין מחובר ל"לך לך אל ארץ המריה", שיקחם איתו. אולי אפילו חשב אברהם שאם יצחק יסרב להישחט הוא אינו יכול לחייבו, ולכן אז אולי ה' יתרצה באליעזר או ישמעאל כקרבן במקום יצחק, שכעין נאמר ברמז שיכל היה להתפרש עליהם כרמז שבדיעבד יכול לבקש מה' שיחליפו את יצחק אם יסרב, כיון שגם בהם יש קצת מעלה שראוי לקרבן לה' (מעין המתים על קידוש ה' שבכל הדורות; שהרי עובדה שבתחילה אברהם התלבט בין ישמעאל ויצחק, כך שראה בישמעאל כראוי לקרבן שלכן ה' בירר יותר שמדובר דווקא ביצחק). אולם כיון שהגיעו קרוב להר המוריה אברהם הבין שהם לא ראויים לבא למקום העקידה, כיון שלא ראו את הענן, כיון שאין זה מדרגתם, כך שלא ראויים להיות שם כעין סתם אדם שלא נמצא במקום המזבח, לכן השאירם מרחוק ואמר שהולך ויחזור: "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם" (בראשית כב,ט), שמתברר שהם לא ראויים כקרבן, שהם נחשבים לעניין זה כחמור (לפחות כרגע כל זמן שיצחק הוא המיועד להקרבה ולא מתנגד): 'אמר ליצחק: בני, רואה את מה שאני רואה? אמר לו: הין! אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו: לאו! אמר: הואיל וחמור אינו רואה, ואתם אין אתם רואים, שבו לכם פה עם החמור; ומניין שהעבדים דומין לבהמה? מהכא "שבו לכם פה עם החמור”, עַם החמור' (ב”ר נו,ב).