"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ,יב). '"יען לא האמנתם בי". ארבע חטאות כתובין כאן: "לא האמנתם”, "לא קדשתם”, "מעלתם”, "מריתם”. "לא האמנתם" - שלא אמרתי לכם להכות והכית אותו. "ולא קדשתם" - לעיני כל ישראל להוציא להם מים מכל סלע שרוצים. "מעלתם" - אמרת "המן הסלע הזה”. "מריתם" – "ודברתם אל הסלע" שנה עליו פרק אחד ועברת על דברי' (ילקו"ש, רמז תשס”ד). חז"ל מזהים ארבעה חטאים במעשה מי מריבה ע"פ הלשונות בפס'. אולי נאמרו ארבעה דברים כרמז שכעין מתגלה בזה פגיעה בגילוי שם ה' בעולם, שלכן עונשם שלא יכנסו לארץ בה מגלים את שם ה'; לכן נאמרו ארבעה דברים כעין רמז לשם הויה שיש בו ארבע אותיות. אולי מה שהיכו אע"פ שה' לא אמר להכות זהו אות ו' שהיא נראית (בצורתה הגרפית) כמו מקל שבו מכים. מה שלא הוציאו מים מכל סלע שישראל רצו להוציא מים וכן שאמרו שבסלע הזה לא יכולים המים לצאת זה כנגד שתי אותיות ה' (בשם הויה), שזה כרמז שהעולם יש בו ארבע רוחות אבל הוא מושפע מלמעלה – משמים, מדבר ה' ששם שורשו (שהמאמרות בשמים "לעולם ה' דברך נצב בשמים" [תהלים קיט,פט]), ולכן זה נרמז בחמש (ארבע רוחות העולם ועוד משמים) [ואולי לכן בפס' “לעולם" וגו' יש חמש מילים]; וכן כרמז לתורה שבה חמשה חומשים ועל פיה נברא העולם (ב"ר א,א), כך שחמש רומז על המציאות שקיימת ע"י ה'. לכן במה שלא נתנו לישראל להחליט מאיזה אבן להוציא מים ואף אמרו שמזו לא יצא מים, יש בזה כעין גילוי חוסר בשליטתו הגמורה של ה' במציאות, שהכל ממנו ולכן יכולים לבקש מאיזה אבן שרוצים ואין מצב של אי יכולת שיצא מים מאבן מסויימת; לכן בזה מתגלה פעמיים האות ה' (משני החטאים האלו). מה שהיו צריכים לשנות עליו פרק אחד, לגלות עליו דברי תורה שאז יפעל זה דומה למעמד מתן תורה שהעולם כולו היה בספק עד קבלת התורה שאז נקבע, ע"י גילוי התורה חלה המציאות בעולם ('דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' [שבת פח,א]), לכן זה מתגלה כמתן תורה שנאמרו בו עשרת הדברות, שזהו כאות י'. כך שיוצא שיש בזה פגם כנגד גילוי אותיות שם הויה, ולכן היה בזה פגיעה בגילוי שם ה' בעולם, ולכן נענשו שלא להיכנס לארץ שבה עיקר גילוי שם ה' בעולם. כמובן שכל זה הוא רק ביחס למעלתם האדירה של משה ואהרן שלכן נחשב להם כחטא בשל שה' מקפיד עם צדיקים כחוט השערה. אולי אפשר שנאמרו ארבעה דברים כרמז שזה פגע בכל גילוי בנ"י, שבישראל יש גילוי כנגד המרכבה – שהיא גילוי שם ה' בעולם, כיון ששם ה' מתגלה על ידנו בעולם, וזה מתגלה דרך החיות שיש בדגלים: ' … בדגל יהודה היה מצוייר בו ארי על שם (בראשית מ״ט:ט׳) "גור אריה יהודה”. דגל ראובן שני לו עם שמעון וגד מצוייר בו דודאים דמות אדם, על שם (שם ל) "וימצא דודאים”. בדגל מחנה אפרים שלישי, עליו מנשה ובנימין מצוייר בו דמות שור, על שם (דברים ל״ג:י״ז) "בכור שורו הדר לו”. דגל מחנה בני דן באחרונה שהיו גבורים במעמדם, ועליו אשר ונפתלי מצוייר בו נשר, על שם (שם לב) "כנשר יעיר קנו", שהיה שבט בני דן מאסף לכל המחנות והיה מעירם ומזרזם. ארבעה דגלים כנגד ד' חיות אשר תחת כסא הכבוד בד' פנים' (לקח טוב; במדבר ב,ב-יז). לכן כנגד זה נרמז בגילוי של פגם בגילוי שם ה' בעולם בארבעה דברים כנגד אי קידוש שם ה' על ישראל שזה גרם למיעוט בגילוי שם ה' שדרכנו. יהודה הוא השבט של המלכות, שמגלה על מלכות ה' בעולם ("וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" [דה”י א כט,כג]), וכן האריה הוא מלך החיות, כנגד זה התגלה שהיו צריכים לומר לו דבר תורה כדי שיוציא מים, שהיה צריך לגלות דרך גילוי דבר ה' בעולם, כגילוי מלכות ה' שהורה לנו את רצונו לעבודתנו אותו ע”י התורה. אפרים מיוסף שהאכיל את ישראל במצרים, ולכן מתגלה כנגד שהיה צריך להוציא מים מכל אבן שירצו, וזהו כעין שור שהולך למקור מים לשתות כרצונו. ראובן דמות אדם, שבראובן התגלה חסרון בגילוי הקשר להליכה כרצון ה', שזהו שחברו לקרח ועדתו בשל קרבתם אליו (במדבר רבה יח,ה) [וכן ראובן בלבל יצועי אביו], זה התגלה באמירה שמהאבן הזו לא יצא מים, שמים מרמז לתורה ("הוי כל צמא לכו למים" [ישעיהו נה,א]), וכך זה כעין שבהם יש חסרון בתורה. דן דמות נשר בהיותם גבורים, לכן זה מתגלה בחטא שהכה את הסלע, שזהו גילוי של כח וגבורה שמכה; וכן כרמז בנשר שהוא: '"כנשר יעיר קנו" – נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו' וכו' (רש"י; דברים לב,יא), שכך היה משה צריך לנהוג בגילוי רחמים ולא להכות. לכן כעין במי מריבה נעשה חסרון לכח קידוש השם ע"י בנ"י.