שני אנשים תופסים מקום של כבוד בפרשת השבוע:

פנחס - דמות כריזמטית שלוקחת אחריות בשעת משבר ובהחלטה אמיצה שלו הוא מצליח לעצור את ההידרדרות המוסרית של עם ישראל.

יהושע בן נון - שכמעט שלא שמים לב אליו ולתכונותיו, ולמרות כל זאת דווקא בו בחר הקב"ה להמשיך את מנהיגותו של משה רבנו.

מה מיוחד בו ביהושע בן-נון? כוח ההתמדה - כפי שהתורה מעידה עליו (שמות לג, יא): "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".

כוחו של יהושע אינו נמדד בשעת משבר, הוא נימדד דווקא בשעת שיגרה. לא ניתן למדוד את איכותו של האדם אך ורק על פי שעת משבר. אדם נמדד ביכולת השיגרה שלו. ההתמדה היומיומית היא המבחן האמיתי. רק מי שמסוגל יומיום לא לזוז מתוך האוהל בהתמדה קיצונית, רק עליו נוכל לסמוך שבשעת משבר הוא לא יפעל מתוך איזה ריגוש רגעי או חלילה צורך בכותרות. אין ספק שפנחס, חלילה, לא פעל מתוך אלו, אך למנהיגות קבועה צריך כנראה הוכחות חזקות יותר מעשייה חד-פעמית מדהימה ככל שתהיה - צריך התמדה עקבית בזמני שיגרה.

כתב הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, בספרו "מכתב מאליהו" (חלק ג, עמוד 108): "בדברים גדולים אינה ניכרת המדרגה האמיתית של פנימיות האדם.. אבל בדברים קטנים שלכאורה אין להם ערך וחשיבות, דווקא בהם מתגלה פנימיותו של האדם, היא מדרגתו האמיתית.. ושנינו בשמות רבה (ב, ג): 'אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן'.. כי בירור המדרגה האמיתית של האדם הוא דווקא בדברים קטנים".

הרב שמואל רבינוביץ, מהספר: "אבני דרך בפרשת השבוע"