פרשת ואתחנן יוצאת תמיד לאחר ט' באב. זה לא מקרה, אלא יש בפרשה את התיקון לחורבן. שורש החורבן הוא בחטא המרגלים, כמו שמובא בגמ': '"ויבכו העם בלילה ההוא". אמר רבה אמר ר' יוחנן: אותו היום ערב תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני קובע לכם בכיה לדורות' וכו' (תענית כט,א). וכך מפורש בתהלים: “וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו. וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה'. וישא ידו להם להפיל אותם במדבר. ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות" (תהלים קו,כד-כז). הבכי זה ביטוי של צער הלב, כנגד זה נעשה בכי בעקבות החורבן. התיקון לזה הוא הרצון להכנס וליישב את הארץ בכל לב; זה מתגלה בפרשה בתחנוניו של משה להכנס לארץ, שיש בזה גילוי של הלב, שמתחנן בכל ליבו, ואף התפלל 515 תפילות בשביל זה, שזה מראה כמה גדול הרצון שלו להיכנס לארץ. לכן "ואתחנן" זה גילוי של תיקון לחטא המרגלים, וממילא גם תיקון לשורש החורבן. ויותר מזה, משה מבקש "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג,כה), שהכוונה: '"ההר הטוב הזה" – זו ירושלים. "והלבנון" – זה בית המקדש' (רש"י [וכן בספרי]). הקשה מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (תורת המקרא, "ואתחנן”), איך יכול משה לבקש לראות את ירושלים שעדיין לא נבנתה? וכן את המקדש שיבנה רק בעוד 440 שנה? וענה שמשה רצה להיכנס לארץ ולקיים את המצוות שחלות בכניסה לארץ, שזהו להקים מלך, להילחם בעמלק ולבנות את המקדש (סנהדרין כ,ב). משה עצמו היה במעמד כעין מלך, ולכן רצה להיכנס לארץ ולהילחם בעמלק שזהו לשמור על ירושלים (שעמלק נחשב שהחריב את ירושלים), שזהו שרצה לראות את ירושלים; ואז להקים את המקדש, שזה הכוונה בלראותו – לבנות וכך לראותו. יוצא שמשה רצה להקים וליישב את א"י – שזהו ירושלים והמקדש שהם פסגת נחלת א"י (כמובא בחז”ל שכל א”י מקופלת תחת ירושלים), לכן מבקש לראות את "הארץ הטובה”, ואת ירושלים והמקדש, כעין רמז שכמו שאת ירושלים והמקדש רוצה להקים, כך גם רוצה ליישב את א"י. ממילא זהו גילוי של כח התיקון לחורבן, שכשרוצים את א"י – שרוצים ובאים לבנותה ממש, זהו שורש הגאולה, כמובא בכוזרי: 'וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וְהִתְעוֹרְרוּתָם אֶל אַהֲבַת הַמָּקוֹם הַהוּא הַקָּדוֹשׁ יְנַחֵץ הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, שָׂכָר גָּדוֹל וּגְמוּל רָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי־עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי־בָא מוֹעֵד", כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". – רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָה' (כוזרי ה,כז). יוצא שבזה נרמז על שורש הגאולה – תיקון החורבן ע”י יישוב הארץ. בנוסף, נאמר למשה לחזק את יהושע להנחיל את הארץ: “וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה" (דברים ג,כח). שזהו רמז לכח חזק ואמיץ לכיבוש וישוב הארץ, שזהו תיקון לחטא המרגלים שבכו שאינם רוצים להיכנס לארץ. גם נאמר בזה שיהושע ילך לפניהם למלחמה: '"כי הוא יעבור" – אם יעבור לפניהם ינחלו, ואם לאו לא ינחלו' וכו' (רש"י), שזהו מסירות נפש במלחמה לנחלת א"י, שזהו שיא תיקון חטא המרגלים. ובכלל יהושע היה מהמרגלים, והוא דיבר טובה על א"י וניסה לשכנע שיכנסו ויכבשו את הארץ: “ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם. ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש. אך בה' אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראם" (במדבר יד,ו-ט). לכן בחיזוק יהושע להנהגת העם וכיבוש א"י יש גילוי של כח חזק היפך מהמרגלים – שזהו תיקון למרגלים. אולי גם כרמז שנאמר: "ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלקי אבתיכם נתן לכם" וגו' (דברים ד,א), שזהו שיחיו בארץ ע"י שישמעו בקול ה', ומזהירם: "עיניכם הראת את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלקיך מקרבך. ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום" (שם,ג-ד). והנה בבעל פעור היה ע"ז (בעל פעור), וזנות (עם בנות מואב), ורצח – שפנחס הרג את זמרי, שזה היה שלא ברצון חכמים – עד שה' העיד עליו שזה בסדר (יר' סנהדרין ט,ז), כך שבתחילה היה כעין נחשב לרצח; וכן קרובי זמרי רצו להרוג את פנחס שלכן ה' העיד שהוא יהיה מוגן (דעת זקנים מבעלי התוס'; במדבר כה,יב). שזהו כרמז שאם רוצים לחיות כראוי (ולא בחורבן ואבדון) – עליהם להיזהר משלושת העברות החמורות – שבגללן נחרב בית ראשון (יומא ט,ב). בנוסף, זמרי תקף בדברים קשים ומבזים את משה: 'אמר לו: בן עמרם, זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך?' (סנהדרין פב,א) [הכינוי 'בן עמרם' ולא משה, מבטא זלזול כאילו אין בו חשיבות אלא רק מצד שהוא בן של אביו; וגם עצם דבריו הם תקיפת משה וזלזולו], שזהו כרמז לשנאת חינם שהחריבה את המקדש השני. אולי גם כרמז כללי לתיקון חטא המרגלים, שנאמר למשה שלא יכנס לארץ כדי שדור המדבר יכנס בזכותו לא"י לעתיד לבא כשיקומו לתחיה (דברים רבה ב,ט), שזהו כעין תיקון שימחק חטא המרגלים ולכן יכנסו לעתיד לארץ. זהו כרמז לאחר ט' באב שעלינו לתקן את חטא המרגלים בשביל הגאולה. אשרינו שכיום ישנם לוחמים רבים מאוד שמוסרים נפש על א"י במלחמה הנוכחית, שזהו תיקון גדול ביותר לחטא המרגלים, ובזכותם מתקרבת הגאולה. יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש אכי"ר.