דברי מתיקות על ארץ ישראל .

---------------------------------------------

".... לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.

 ואעשך לגוי גדול  ואברכה ואגדלה שמך  והיה ברכה".

 כשמדובר בהליכה לארץ ישראל . 

רובנו טועים לחשוב כי ברית בין הבתרים היא התחחייבות חד צדדית של ההשגחה :

על זכותינו לארץ

 בעוד שכל זכיה לעניין זה שובר של התחייבות מקבילה בצידה.

 לעניין זה . התחייבות מקבילה של עם ישראל לא לעזוב או לנטוש את הארץ .

 ובכל מקרה בהיותינו מחוצה לה. להטות אוזן :  לשמוע קול השכינה המנסר מסוף העולם ועד סופו לאמור : "לך לך".

 ללכת תמיד אך לארץ ישראל .

 והנה אלפיים שנה נשארנו בפרשת נח  - בעליל  נוח היה לנו להמשיך להיאחז בגלות ולסמוך על שגיון  הצפייה  :ל"משיח" בגלות 

 לא קיימנו את הציווי בפרשה הבאה לאמור לזוז ולנוע לפאתי מזרח קדימה  : 

 בבחינת :"לך לך ".

 וסוד ה"לך לך". שכל הליכה לארץ ואחיזה בה מובטח לך שבסוף תהא - לך . .

 ואדם צריך לעזוב הכל ולשים פעמיו לארץ ישראל 

 לעזוב ארצו הארץ שהוא שוהה בה. לעזוב מולדתו . תרבות מורשת אותה הארץ ואפילו  להפרד מבני ביתו ומשפחתו . אותם המעדיפים להמשיך ולהשאר בארצות ניכר.

 הגמול גם הוא  עקב בצד אגודל 

 כנגד :"מארצך" תזכה לארץ אשר אראך -גם ארץ שאראה אותך תמיד בהשגחה מלאה. ועוד "אראך" עיני ה' אשר בה מראות לך תדיר רזים וסודות ..... שאין כתורת ארץ ישראל

ממולדך : תלך למולדת שבה תהא לגוי גדול  עם מורשת מפוארת . 

 "מבית אביך". לא תנטש. ההפך רק תבורך ושמך ילך ויגדל עד והיה ברכה לכל העולם ולכל בני האדם.

 "עוד : "ואגדלה שמך" גם לשנות ולהגדיל שמו מ"אב רם" לאב המון גויים

 משה אהרון